במדבר טו:כז מדרש: אוצר מדרשים, ספרא, ויקרא רבה ובמדבר רבה

לוה רשע ולא ישלם, א״ר יצחק שלשה הן שקרואין רשעים אלו הן: הפושט ידו על חבירו, והלוה ואינו משלם, ומי שהוא בעל מחלוקת. הפושט ידו על חבירו שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב׳ י״ג) ולא שהכהו בלבד אלא אפילו הגביה ידו, שלא אמר למה הכית אלא תכה. אמר רבי שמואל אף מי שהוא מעיז פניו נקרא רשע שנאמר העז איש רשע בפניו (משלי כ״א כ״ט). והלוה ואינו משלם שנאמר לוה רשע ולא ישלם. ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה (במדבר ט"ו כ״ז). ד״א לוה רשע אלו אומות העולם שהם אוכלים ולא מברכין, וצדיק חונן ונותן אלו ישראל שאוכלין ומברכין (עי׳ ילקוט ח״ב סי' תש"ל).

[ב] "כי תחטא בשגגה" – על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון. הלא דין הוא! מה אם עבודת כוכבים החמורה – לא עשה בה את הזדון כשגגה, מצות הקלות – אינו דין שלא נעשה בהן את הזדון כשגגה?! הין! אם הונח זדונה של עבודת כוכבים ליום הכפורים שהוא חמורה, יונח זדונם של מצות ליום הכפורים שהן קלות?! אלא יביא חטאת ויכפר מיד! תלמוד לומר "כי תחטא בשגגה" – על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון.

[ג] קל וחומר מעתה לעבודת כוכבים! מה אם מצות הקלות – הונח זדונם ליום הכפורים, עבודת כוכבים החמורה – אינו דין שיונח זדונה ליום הכפורים?! הין! אם הֵקַלְתָ במצות הקלות נקל בעבודת כוכבים החמורה?! אלא יביא חטאת מיד ותתלה לו עד יום הכפורים! תלמוד לומר – "בשגגה" במצות (ויקרא ד, ב), "בשגגה" בעבודת כוכבים (במדבר טו, כד).