וְהַנֶּ֜פֶשׁ אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֣ה ׀ בְּיָ֣ד רָמָ֗ה מִן־הָֽאֶזְרָח֙ וּמִן־הַגֵּ֔ר אֶת־יְהוָ֖ה ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃
עין יעקב
קכט תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי: בְּדָבָר זֶה זִיַּפְתִּי סִפְרֵי (כותים) [צְדוֹקִים], שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. אָמַרְתִּי לָהֶם: זִיַּפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (במדבר טו) "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא, עֲוֹנָהּ בָהּ", 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת', בָּעוֹלָם הַזֶּה 'עֲוֹנָהּ בָהּ', לְאֵימַת? לָאו, לָעוֹלָם הַבָּא! אָמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵּי: וְלֵימָא לְהוּ תַּרְוַיְהוּ, מֵ"הִכָּרֵת תִּכָּרֵת". [אִינְהוּ הֲוָה אַמְרֵי לֵיהּ]: דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. כְּתַנָּאֵי: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת", 'הִכָּרֵת' בָּעוֹלָם הַזֶּה. 'תִּכָּרֵת' לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (במדבר טו) "אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה", וְכִי שְׁלוֹשָׁה עוֹלָמִים יֵשׁ? אֶלָּא, 'וְנִכְרְתָה', בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'הִכָּרֵת', לָעוֹלָם הַבָּא, 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת', דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. בֵּין רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וּבֵין רַבִּי עֲקִיבָא, "עֲוֹנָה בָהּ" מַאי עַבְדֵי לֵיהּ? הַהוּא מִיבָּעִי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: יָכוֹל אֲפִלּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֲוֹנָהּ בָהּ", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ. שָׁאֲלָה קְלֵיאוֹפַּטְרָא מַלְכְּתָא אֶת רַבִּי מֵאִיר, אָמְרָה: יָדַעְנָא דְּחַיֵּי שַׁכְבֵי, דִּכְתִיב: (תהלים עב) "וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׁב הָאָרֶץ", אֶלָּא כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִים, עוֹמְדִים עֲרֻמִּים, אוֹ בִּלְבוּשֵׁיהֶם עוֹמְדִים? אָמַר לָהּ: קַל־וָחֹמֶר מֵחִטָּה, וּמָה חִטָּה, שֶׁנִּקְבְּרָה עֲרֻמָּה, יוֹצְאָה בְּכַמָּה לְבוּשִׁים, צַדִּיקִים שֶׁנִּקְבָּרִים בִּלְבוּשֵׁיהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אַמְרִיתוּ דְּשַׁכְבֵי חַיֵּי, הָא הֲווּ עַפְרָא, וְעַפְרָא מִי קָא חַיֵּי? אָמְרָה לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ: שַׁבְקֵיהּ, וַאֲנָא מְהַדַּרְנָא לֵיהּ; שְׁנֵי יוֹצְרִים יֵשׁ בְּעִירֵנוּ, אֶחָד יוֹצֵר מִן הַמַּיִם, וְאֶחָד יוֹצֵר מִן הַטִּיט, אֵיזֶה מֵהֶן מְשֻׁבָּח? אָמַר לָהּ: זֶה שֶׁיּוֹצֵר מִן הַמַּיִם. אָמְרָה לֵיהּ: מִן הַמַּיִם צָר, מִן הַטִּיט לֹא כָּל־שֶׁכֵּן?! דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: קַל־וָחֹמֶר מִכְּלֵי זְכוּכִית, מַה כְּלֵי זְכוּכִית, שֶׁעֲמָלָן בְּרוּחַ בָּשָׂר־וָדָם, נִשְׁבְּרוּ, יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁבְּרוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָמַר לֵיהּ הַהוּא (מינא) [צְדוֹקִי], לְרַבִּי אַמִי: אַמְרִיתוּ דְּשַׁכְבֵי חַיֵּי, הָא הֲווּ עַפְרָא, וְעַפְרָא מִי קָא חַיֵּי? אָמַר לֵיהּ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו: לְכוּ וּבְנוּ לִי פַּלְטֵרִין גְּדוֹלִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַיִם וְעָפָר, הָלְכוּ וּבָנוּ אוֹתוֹ. לְיָמִים נָפְלוּ. אָמַר לָהֶם: חִזְרוּ וּבְנוּ אוֹתָן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עָפָר וּמַיִם. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יְכוֹלִין. כָּעַס עֲלֵיהֶם, אָמַר לָהֶם: בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַיִם וְעָפָר בְּנִיתֶם, עַכְשָׁיו שֶׁיֵּשׁ מַיִם וְעָפָר, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲמִין, צֵא לַבִּקְעָה וּרְאֵה עַכְבָּר, שֶׁהַיּוֹם חֶצְיוֹ בָּשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה, לְמָחָר הִשְׁרִיץ וְנַעֲשָׁה כֻּלּוֹ בָּשָׂר, שֶׁמָּא תֹּאמַר לִזְמַן מְרֻבֶּה? עֲלֵה לָהָר וּרְאֵה, שֶׁהַיּוֹם אֵין בּוֹ אֶלָּא חִלָּזוֹן אַחַת, לְמָחָר יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְמַלֵּא כֻּלּוֹ חֶלְזוֹנוֹת. אָמַר לֵיהּ הַהוּא (מינא) [צְדוֹקִי] לִגְבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא: אוֹי לְכוֹן חַיָּבַיָּא, דְּאַמְרִיתוּ: מֵיתֵי חַיִּין. דְּחַיִּין, מֵיתֵי, דְּמֵיתֵי, חַיִּין?! אָמַר לֵיהּ: אוֹי לְכוֹן חַיָּבַיָּא, דְּאַמְרִיתוּ: מֵיתֵי לָא חַיִּין. דְּלָא הֲווּ, (הוו) [חַיֵּי], דַּהֲווּ, לָא כָּל־שֶׁכֵּן?! אָמַר לֵיהּ: חַיָּבַיָּא קָרִית לִי? אִי קָאִימְנָא, בָּעִיטְנָא בָּךְ וּפַשִׁיטְנָא לְעַקְמוּתָךְ מִינָךְ. אָמַר לֵיהּ: אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, רוֹפֵא אֻמָּן תִּקָּרֵא, וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִּטֹּל!
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
ת״ר (במדבר טו ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית לו כב) ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז (שם ל יד) וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצתה בת קול ואמרה ליה (תהלים נ כ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וגו׳ ועליו מפורש בקבלה (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה א״ר אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולסוף דומה לעבות העגלה. דאתאן עלה מיהא אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב (בראשית לו כט) אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מ״ט דלא איבעי להו לרחקה.
מדרש שכל טוב
ת"ר והנפש אשר תעשה ביד רמה (במדבר טו ל), זו מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש אגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה רבינו לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע, ותמנע היתה פילגש, וילך ראובן בימי קציר חטים (בראשית ל יד), יצתה בת קול ואמרה לו, רשע באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי וגו' (תהלים נ כ כא), ועליו מפורש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי שוא וגו' (ישעיה ה יח), תמנע בת מלכים היתה בעית לאגיורי באתה אצל האבות ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב להיות שפחה לפסולין של אומה זו, מלהיות גברת לאומה אחרת, נפק מנה עמלק דצערינהו לישראל, דלא מבעיה להו לאברהם יצחק ויעקב לרחקונה: