וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָאִ֑ישׁ רָג֨וֹם אֹת֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃
מדרש תנחומא
אַל תַּכְרִיתוּ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הָעוֹבֵר עַל כְּרִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בְּמָה הֵן מִתְרַפְּאִין וְיוֹצְאִין מִידֵי כְּרִיתָתָן. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, כָּל חַיָּבֵי כְּרִיתוֹת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ מִידֵי כְּרִיתָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו וְגוֹ', אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יוֹסִיף וְגוֹ', וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ (דברים כה, ב-ג). כֵּיוָן שֶׁלָּקָה, חָסָה הַתּוֹרָה עָלָיו וְאָמְרָה, וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, הֲרֵי אָחִיךָ. וְלָמָּה אַרְבָּעִים. אֶלָּא הָאָדָם הַזֶּה נוֹצַר לְאַרְבָּעִים יוֹם, וְעָבַר עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְנָה לְמֹשֶׁה לְאַרְבָּעִים יוֹם, יִלְקֶה אַרְבָּעִים וְיֵצֵא יְדֵי עָנְשׁוֹ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בָּאָדָם הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁנִּצְטַוָּה, וְאָמַר לוֹ: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹּאכַל וְגוֹ' (בראשית ב, יז). וְנִתְחַיֵּב מִיתָה, וְלָקָה הָעוֹלָם בְּאַרְבָּעִים עֳנָשִׁים. עֶשֶׂר לְאָדָם וְעֶשֶׂר לְחַוָּה וְעֶשֶׂר לַנָּחָשׁ וְעֶשֶׂר לָאֲדָמָה. וּלְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עַל אַחַת מִן הָעֲבֵרוֹת, לוֹקֶה אַרְבָּעִים. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה אַזְהָרוֹת וָעֳנָשִׁין. כְּתִיב בְּשַׁבָּת, זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת (שמות כ, ח), אַזְהָרָה. וְעָנְשָׁהּ, מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמַת (שם לא, יד). בָּאוּ לַמִּדְבָּר וּמָצְאוּ מְקוֹשֵׁשׁ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה בְּאֵיזֶה מִיתָה הוּא נֶהֱרָג, אֶלָּא וַיְנִיחֵהוּ בַּמִּשְׁמָר (במדבר טו, לד). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ, רְגֹם אוֹתוֹ בָּאֲבָנִים (שם פסוק לה). מִיָּד עָמַד מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יֶחְטָא אָדָם, כָּךְ הוּא נִסְקָל, הֲרֵי הֵן מִתְכַּלִּין. עֲשֵׂה לָהֶם תַּקָּנָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִלְקוּ אַרְבָּעִים וְיֵצְאוּ יְדֵי כְּרִיתָתָן. כָּךְ כְּשֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, רָאוּ אוֹתָם שִׁבְטוֹ שֶׁל קְהָת, הִתְחִילוּ צוֹוְחִין עַל מֹשֶׁה לוֹמַר, כָּךְ אָנוּ מֵתִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי תַּקָּנָה לְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן וְגוֹ' (ויקרא טז, ג), אַף לְמִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה תַּקָּנָה שֶׁלֹּא יָמוּתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת עָשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמוּתוּ וְגוֹ' (במדבר ד, יט). מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן אַל תַּכְרִיתוּ.
תנחומא בובר
[אל תכריתו]. ילמדנו רבינו, העובר על כריתות שבתורה, במה הם מתכפרים, ויוצאין מידי כריתתן, כך שנו רבותינו, כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, שנאמר והפילו השופט וגו' ארבעים יכנו לא יוסיף וגו' ונקלה אחיך (דברים כה ב ג), כיון שלקה הרי הוא אחיך. ולמה ארבעים, אלא האדם הזה נוצר לארבעים יום, ועבר על התורה שניתנה לארבעים יום, ילקה ארבעים ויצא ידי עונשו, וכן אתה מוצא באדם הראשון כשנצטווה ונאמר לו מעץ הדעת [טוב ורע לא תאכל וגו'] (בראשית ב יז), נתחייב מיתה, ולקה העולם בארבעים עונשין, עשר לאדם, עשר לחוה, עשר לנחש, עשר לאדמה, לפיכך כיון שיעבור אדם על אחת מן העבירות ילקה ארבעים, וכן אתה מוצא על כל דבר ודבר שצוה הקב"ה את משה אזהרות ועונשין, כתיב בשבת זכור את יום השבת (שמות כ ח), אזהרה, ועונש מחלליה מות יומת (שם לא יד), באו למדבר ומצאו מקושש, ולא היה משה יודע באיזו מיתה הוא נהרג, אלא (ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי ה' (ויקרא כד יב)), [ויניחו אותו במשמר וגו' (במדבר טו לד)], אמר הקב"ה מות יומת האיש רגום אותו באבנים (שם שם לה), מיד עמד משה בתפלה, ואמר רבש"ע אם יחטא אדם מישראל כך הוא נסקל הרי הם מתכלים, עשה להם תקנה, א"ל ילקו ארבעים ויצאו ידי כריתתן, כך כשמתו בני אהרן, ראה אותן שבטו של קהת, התחילו צווחין על משה לאמר כך אנו מתין, א"ל הקב"ה למשה כשם שעשיתי תקנה לאהרן, שנאמר בזאת יבא אהרן וגו' (שם טז ג), ואף למשפחות הקהתי כך אני עושה תקנה, שלא ימותו בבואם אל קדש הקדשים, וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו וגו' (במדבר ד יט), מנין ממה שקראו בענין אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ששת ימים תעשה מלאכה ר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר ששת ימים (יעשה) [תעשה] מלאכה וכתוב אחר (כ' ט') אומר ששת ימים תעבד ועשית כאיזה צד נתקיימו שני כתובים כשישראל עושין רצון המקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים כן הוא אומר (ישעיה ס״א ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם וכשאין ישראל עושין רצון מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן ולא עוד אלא שאף מלאכת אחרים נעשית על ידם כן הוא אומר (דברים כ"ח מ"ח) ועבדת את איביו אשר ישלחנו ה' אל' בו ברעב ובצמא וגו': וביום השביעי שבת שבתון קדש לה'. למה נאמר לפי שהוא אומר (ויקרא כ"ג ד') אלה מועדי ה' מקראי קדש [יכול] כשם שמועדות מסורין לבית דין כך תהא שבת מסורה לבית דין ת"ל וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' לשם שבת מסורה ואין שבת מסורה לבית דין כן הוא אומר (ויק' כ"ג ג') שבת היא לה' בכל מושבותיכם: כל העושה מלאכה ביום השבת. אפילו מלאכת משכן: מות יומת. שומע אני בכל מיתה ת"ל (במדבר ט"ו ל"ה) ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש רגום אותו בא' הוי אומר בסקילה: