במדבר טו:מא מדרש: אוצר מדרשים, מדרש אגדה, במדבר רבה וספרי זוטא

אלהיכם דאני (במדבר טו מא),

ודע כי בקריאת שמע כל עשרת הדברות כלולות בה, כיצד אנכי כנגד ה' אלהינו (דברים ו ד). לא יהיה לך כנגד ה' אחד (שם). לא תשא כנגד ואהבת (שם שם ה'), דמאן דרחים למלכא לא משתבע בשמיה לשקרא. זכור כנגד למען תזכרו (במדבר טו מ). כבד כנגד למען ירבו ימיכם (דברים יא כא). לא תרצח כנגד ואבדתם מהרה (שם שם יז), דמאן דקטיל מתקטיל. לא תנאף כנגד ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' (במדבר ט"ו ל"ט), לא תגנוב כנגד וכתבתם על מזוזות ביתך (דברים ו ט). לא תענה כנגד אני ה' אלהיכם (במדבר טו מא):

דָּבָר אַחֵר, אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, זֶה אֶחָד מִשְׁלשָׁה דְבָרִים שֶׁאָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ לִמַּדְתַּנִי, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִנַּיִן יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִין מֶה עָשׂוּ, לֹא בְּמִצְרַיִם נִתְגַּדְּלוּ וְכָל מִצְרַיִם עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֵם. וּכְשֶׁנָּתַתָּ אֶת הַתּוֹרָה לֹא נָתַתָּ אוֹתָהּ לָהֶם, וְאַף לֹא הָיוּ עוֹמְדִין שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, יח): וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק, וְלֹא נָתַתָּ אוֹתָהּ אֶלָּא לִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, א): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה'. וּכְשֶׁנָּתַתָּ אֶת הַדִּבְּרוֹת לֹא נָתַתָּ לָהֶם, לֹא אָמַרְתָּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֶלָּא (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, לִי אָמַרְתָּ, שֶׁמָּא חָטָאתִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ, יָפֶה אָמַרְתָּ לִמַּדְתַּנִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ אֲנִי אוֹמֵר בִּלְשׁוֹן (במדבר טו, מא): אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. הַשְּׁנִיָּה, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות לד, ז): פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּמָּה רְשָׁעִים הוֹלִידוּ צַדִּיקִים, יִהְיוּ נוֹטְלִין מֵעֲוֹנוֹת אֲבִיהֶם, תֶּרַח עוֹבֵד צְלָמִים, וְאַבְרָהָם בְּנוֹ צַדִּיק, וְכֵן חִזְקִיָּה צַדִּיק, וְאָחָז אָבִיו רָשָׁע. וְכֵן יֹאשִׁיָּה צַדִּיק, וְאָמוֹן אָבִיו רָשָׁע, וְכֵן נָאֶה שֶׁיְהוּ הַצַּדִּיקִים לוֹקִין בַּעֲוֹן אֲבִיהֶם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמַּדְתַּנִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְבַטֵּל דְּבָרַי וּמְקַיֵּם דְּבָרֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, טז): לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, וְחַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי כּוֹתְבָן לִשְׁמֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יד, ו): כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' וגו'. הַשְּׁלִישִׁית, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשֵׂה מִלְחָמָה עִם סִיחוֹן אֲפִלּוּ הוּא אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמְךָ אַתְּ תִּתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב, כד): קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן. וּמשֶׁה לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (דברים ב, כו): וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְבַטֵּל דְּבָרַי וּמְקַיֵּם דְּבָרֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, י): כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. כֵּיוָן שֶׁלֹא קִבֵּל סִיחוֹן הִפִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִפְּנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב, לג): וַנַּךְ אֹתוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אַף אוֹתָן שֶׁהִטְמִינוּ עַצְמָן בַּמְּעָרוֹת לְהָרְגָן, רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהָר וְרִצֵּץ אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, יג יד): שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר נָתַתָּ פַּת לְתִינוֹק הוֹדִיעַ לְאִמּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִנַּיִן יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִין מַה טּוֹבָה עָשִׂיתִי לָהֶם, מֶה עָשָׂה הִרְחִיקוּ הֶהָרִים זֶה מִזֶּה וְשָׁטְפוּ אוֹתָן הַנְּחָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, טו): וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים וְאוֹמְרִים שִׁירָה אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ נִסִּים, וְעָלֵינוּ לְבָרֵךְ וּלְקַלֵס לְשִׁמְךָ. (תהלים ג, ט): לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶלָּה, וְעַל הַמַּיִם נִגְזַר עַל משֶׁה, וְלֹא נִזְכַּר בַּשִּׁירָה, אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַחַר כָּל נִסִּים שֶׁעָשִׂיתָ לָהֶם אֲנִי מֵת מִתַּחַת יְדֵיהֶם, מִן הַמִּדְבָּר נָתַתָּ לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, יח): וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה, וּמִתַּחַת יָדִי נָחֲלוּ אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, יט): וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, נָחֲלוּ אֵל, וּמִשֶּׁנָּחֲלוּ גָּזַרְתָּ עָלַי מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, יט): וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, וּמִנַּחַל בָּא מוֹת, (במדבר כא, כ): וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ו): וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב. אָמַר אִיּוֹב (איוב לד, יט): אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל כִּי מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם.