במדבר טז:ג מדרש: מדרש אגדה, מדרש תנחומא, תנחומא בובר ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

ומדוע תתנשאו על קהל ה'. אתה מלך, ולאהרן אחיך עשית כהן גדול, ולא צוה הקב"ה אלא מדעתך אתה נותן שררה לכל מי שתרצה:

וַיִּקַח קֹרַח. לָקַח טַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לִטֹּל עֵצָה מֵאִשְׁתּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קַח אֶת הַלְּוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אוֹתָם, וְכֹה תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם וְגוֹ' (שם ח, ו-ז), מִיָּד עָשָׂה מֹשֶׁה כֵן לְקֹרַח. הִתְחִיל לְחַזֵּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: מִי עָשָׂה בְךָ כָּךְ. אָמַר לָהֶם: מֹשֶׁה עָשָׂה בִּי כָּךְ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא נְטָלוּנִי בְּיָדַי וְרַגְלַי וְהָיוּ מְנִיפִין אוֹתִי וְאוֹמְרִים לִי, הֲרֵי אַתָּה טָהוֹר. וְהֵבִיא אֶת אַהֲרֹן אָחִיו וְקִשְּׁטוֹ כְּכַלָּה וְהוֹשִׁיבוֹ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. מִיָּד הִתְחִילוּ שׂוֹנְאֵי מֹשֶׁה לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָמְרוּ, מֹשֶׁה מֶלֶךְ, וְאַהֲרֹן אָחִיו כֹּהֵן גָּדוֹל, וּבְנֵי אַהֲרֹן סְגָנֵי כְהֻנָּה. תְּרוּמָה לַכֹּהֵן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַכֹּהֵן, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת לַכֹּהֵן. מִיָּד, וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי לֵוִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּנֵּס אֶת עֲדָתוֹ, וְאָמַר לָהֶם: הִרְבֵּיתֶם עָלֵינוּ מַשְּׂאוֹי יֶתֶר מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם, טוֹב לָנוּ תַּחַת יַד מִצְרַיִם יוֹתֵר מִתַּחַת יְדֵיכֶם, שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מֵתִים מִמֶּנּוּ חֲמִשָּׁה עֶשֶׂר אֶלֶף וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. וּבִקְּשׁוּ לְסָקְלָן. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, לֹא מְלוּכָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ, וְלֹא אַהֲרֹן כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תָּלִינוּ עָלָיו. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא כָּךְ צִוִּיתַנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן וְגוֹ' (שמות כח, א), וַהֲרֵי עָמְדוּ כְּנֶגְדֵנוּ לְהָרְגֵנוּ. אָמַר לָהֶם: בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ. מַהוּ בֹּקֶר. אָמַר רַבִּי נָתַן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יִתְקַבְּצוּ כָּל חַרְטוּמֵי מִצְרִים וִיבַקְּשׁוּ לַהֲפֹךְ אֶת הַבֹּקֶר לְעֶרֶב וְעֶרֶב לְבֹקֶר, לֹא יוּכְלוּ. כָּךְ, כְּשֵׁם שֶׁהִבְדַּלְתִּי בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, כָּךְ הִבְדַּלְתִּי אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. מִיָּד, וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא וְגוֹ'. לֹא נֵלֵךְ לֹא נָבוֹא אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לֹא נַעֲלֶה. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה, פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ (משלי יח, ז). פָּתְחוּ פִּיהֶם לְפֻרְעָנִיּוּת, לוֹמַר, שֶׁהֵם מֵתִים בִּיְרִידָה וְלֹא בַּעֲלִיָּה. כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ כָּךְ מֵתוּ, וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה. אָמַר מֹשֶׁה, הוֹאִיל וְלֹא רָצוּ לָבֹא, אֲנִי אֵלֵךְ אֶצְלָם, אוּלַי יִתְבַּיְּשׁוּ וְיַחְזְרוּ בָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֵךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ, הִתְחִילוּ לְחָרֵף וּלְגַדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים. וְכִי יוֹשְׁבִין אוֹ כוֹרְעִין אוֹ נוֹפְלִין יוֹצְאִין בְּנֵי אָדָם. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁיָּצְאוּ כְּשֶׁהֵן מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין, שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן יְצִיאָה וְהַצָּבָה, וְנֶאֱמַר בְּגָלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי יְצִיאָה וְהַצָּבָה, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּינַיִם (ש״‎א יז, ד), וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב (שם פסוק טז). מַה יְּצִיאָה וְהַצָּבָה הַתָּם בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין, אַף כָּאן בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִין. לְכָךְ פָּתַח מֹשֶׁה וְאָמַר, אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה וְגוֹ'. וּכְתִיב: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁכָּל הָעוֹזֵר בַּמַּחֲלֹקֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַבֵּד אֶת זִכְרוֹ. שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹאכַל אֶת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה, כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין קוֹנְסִין אֶלָּא מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, וּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וּבְמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, תִּינוֹקוֹת בֶּן יוֹמָן נִשְׂרְפוּ וְנִבְלְעוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית, דִּכְתִיב: וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם, וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיִּקַּח קֹרַח.

בֶּן יִצְהַר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי. וְלָמָּה לֹא כְתִיב בֶּן יַעֲקֹב אוֹ בֶּן יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בְּסוֹדָם אֶל תָּבֹא נַפְשִׁי וְגוֹ' (בראשית מט, ו). בְּסוֹדָם אֶל תָּבֹא נַפְשִׁי, אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים. בִּקְהָלָם אֶל תֵּחַד כְּבוֹדִי (שם), זֶה קֹרַח. אָמַר יַעֲקֹב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא בַּמְּרַגְּלִים וְלֹא בְּמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח יִזָּכֵר שְׁמִי עַל אוֹתָן רְשָׁעִים שֶׁעֲתִידִים לְהַכְעִיס. וְאֵימָתַי יִכָּתֵב שְׁמִי עֲלֵיהֶם. כְּשֶׁהֵם מִתְיַחֲסִין וְעוֹמְדִין עַל הַדּוּכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: בֶּן תַּחַת בֶּן אֲסִיר בֶּן אֲבִיאָסָף בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֵּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל (דה״‎א ו, כב-כג). וְדָתָן וַאֲבִירָם. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לַבְּרָכָה, אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ, שֶׁהָרֵי דָּתָן וַאֲבִירָם נֶאֶבְדוּ בְּמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁכֵנִים לְקֹרַח, שֶׁהָיָה שָׁרוּי בַּדָּרוֹם, דִּכְתִיב: מִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה (במדבר ג, כט). דִּגְלוֹ שֶׁל רְאוּבֵן סָמוּךְ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה (שם ב, י), וְנִשְׁתַּתְּפוּ עִמָּהֶם. אֲבָל דִּגְלוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְדִגְלוֹ שֶׁל יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלֻן, שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִם בַּמִּזְרָח, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחוֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה (שם פסוק ג), וּכְתִיב: וְעָלָיו מַטֵּה יִשָּׂשׂכָר (שם פסוק ה), וְהָיוּ שְׁכֵנִים לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו, דִּכְתִיב: וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו (שם ג, לח). לְפִי שֶׁהָיוּ אֵלּוּ סְמוּכִין לַתּוֹרָה, לְפִיכָךְ זָכוּ לִהְיוֹת בְּנֵי תּוֹרָה, דִּכְתִיב: יְהוּדָה מְחוֹקְקִי (תהלים ס, ט). וּכְתִיב: וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִּינָה לְעִתִּים (דה״‎א יב, לג). וּכְתִיב: וּמִזְּבוּלֻן מוֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סוֹפֵר (שופטים ה, יד). וְדָתָן וַאֲבִירָם שֶׁהָיוּ שְׁכֵנִים לְקֹרַח בַּעַל הַמַּחֲלֹקֶת, לָקוּ עִמּוֹ וְאָבְדוּ מִן הָעוֹלָם. וַיִּקָּהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח. אָמַר לָהֶם: רַב לָכֶם כִּי כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וְכֻלָּם שָׁמְעוּ בְּסִינַי, אֲנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ. אִלְמָלֵא אַתֶּם שְׁמַעְתֶּם לְבַדְּכֶם וְהֵם לֹא שָׁמְעוּ, הֱיִיתֶם אוֹמְרִים. עַכְשָׁו כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ. מִיָּד נִזְדַּעְזֵעַ מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הָיָה בְּיָדָן סִרָחוֹן רְבִיעִי. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁסָּרַח עַל אָבִיו, וּפִיֵּס עָלָיו אוֹהֲבוֹ פַּעַם אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹש. כְּשֶׁסָּרַח פַּעַם רְבִיעִית, נִתְרַשְּׁלוּ יְדֵי אוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר, כַּמָּה פְּעָמִים אֲנִי מַטְרִיחַ אֶת הַמֶּלֶךְ. אַף כָּאן עָשָׂה מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל. חָטְאוּ בָּעֵגֶל, וַיְחַל מֹשֶׁה (שמות לב, יא). בַּמִּתְאוֹנְנִים, וְיִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה (במדבר יא, ב). בַּמְּרַגְּלִים, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם (שם יד, יג). בְּמַחֲלֻקְתוֹ שֶׁל קֹרַח, נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו. אָמַר, כַּמָּה אוּכַל לְהַטְרִיחַ אֶת הַמָּקוֹם. לְפִיכָךְ, וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו.