במדבר טז:יד מדרש: אוצר מדרשים, עין יעקב, מדרש תנחומא וסדר עולם רבה

אל יתהלל עשיר בעשרו – זה קרח הלוי שהיה לו שלש מאות פרדות לבנות טוענות מפתחות גנזיו (פסחים קי״ט. ירוש' סנהדרין פ״י א'). מפתחות כך הממון עאכו״כ. ומאין היה לו כל זה הממון? מן הממון שקבץ יוסף הצדיק במצרים ומלאו שלשה מגדלות וכל מגדל ומגדל עומקו מאה אמה ורחבו מאה וחללו מאה אמה, וכולם נתנם לבית פרעה ולא נתן לבניו אפילו חמשה כסף, ומפני מה, מפני שעשה באמונה, שנאמר ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה (בראשית מ״ב), וכיון שמצא קרח מגדל אחד נתגאה בעשרו. והשני נתגלה לאנטונינוס והשלישי גנוז לעולם הבא (עי׳ מדרש שוחר טוב א'). תחלת מחלוקת קרח במאי היא עם משה ועם אהרן? בעבור אלמנה אחת שהיתה לה רחלה אחת, כשבאה לגזוז הצמר שלה שמע אהרן ונטל הצמר. הלכה אצל קרח צועקת ובוכה ואמרה לו כך וכך עשה לי אהרן, הלך קרח אצל אהרן ואמר מה לך ולאלמנה העניה הזו? השב לה את הצמר שלה. א״ל אהרן שלי הוא מן התורה דהכי כתיב ראשית גז צאנך תתן לו (דברים י״ח:ד׳). מה עשה קרח, נטל ד' כסף ונתן לה והלכה לה וקרח הלך מלא חמה. ויהי לימים ילדה הרחלה בן זכר, שמע אהרן ונטל הבכור, הלכה האלמנה אצל קרח, צועקת ובוכה. אמר קרח לאהרן, מה לך ולעניה האלמנה ההיא? א״ל אהרן שלי הוא מן התורה שכן כתיב כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך (דברים ט״ו:י״ט), והלך קרח לדרכו מלא חמה. כיון שראתה זאת האלמנה כך הלכה ושחטה את הרחלה, שמע אהרן ובא ונטל הזרוע והלחיים והקבה, אמר לו קרח מה לך ולאלמנה הזאת? א״ל אהרן שלי הוא מן התורה שנאמר ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה (שם י״ח), הלך קרח מלא חמה. וכיון שראתה האלמנה כן עמדה ונשבעה ואמרה בחרם בשר רחלה זו עלי, שמע אהרן ונטל כל הבשר שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר י״ח:י״ד). אמר לו קרח למה תשתרר עלינו בן עמרם? העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה (שם ט״ז). ולא אמרו הפסוק הזה אלא כנגד משה ואהרן, אמר לו משה לבקר משפט, בבקר נתקבצו אצל קרח מאתים וחמשים איש (ואצל משה ואהרן כל הנביאים) אלו במחתותם אלו מזבחים ואלו מקטרים. מיד עמד משה רבינו בתפלה לפני ה' ואמר לפניו רבש״ע נבואה זו ששלחתנו אמת היא? א״ל אמת, ואתה תראה מה אעשה לקרח, ולמה נקרא שמו קרח שבימיו נעשה קרחה בישראל (סנהדרין ק״ט ע״ב). ועוד אמר משה לפני הקב״ה אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני (שם). אמר לו הקב״ה למשה, כפרת בעיקר (עי׳ ירוש׳ סנהדרין פ״י א'), אמר משה לפני הקב׳׳ה רבש״ע אם בריאה יברא ה׳. א״ל הקב״ה אני עושה רצונך. מיד רמז הקב״ה לארץ ובלעתם עד טבורם, צעק קרח וכל אנשי ביתו ואמרו משה משה רחם עלינו, אמר להם משה רב לכם בני לוי, מיד נבלעו הם והשאר נשרפו שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ. וכתיב ואש יצאה מאת ה׳ ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת. והם שירדו תחת הארץ שם היו וסברו שלא לעלות לעולם עד שבאה חנה ונתנבאה עליהם שנאמר מוריד שאול ויעל (שמואל ב ב׳:ו׳). ובכל זאת לא היו מאמינים שיעלו עד שנחרב בית המקדש ונבלעו שערי בית המקדש, שנאמר טבעו בארץ שעריה (איכה ב׳:ט׳) ובאו אצל קרח ותפשום, מיד האמינו ואמרו כשיעלו אלו השערים אף אנו נעלה עמהם, ונתמנו שומרים על אותן שערים עד שיעלו. וכן אבד קרח ועשרו מתוך הקהל לכך נאמר אל יתהלל עשיר בעשרו, שכל העושר של הקב״ה, שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות (חגי ב׳ ח׳).

אָמַר (רבה) [רָבָא]: מְנָא לָן דְּקַבְעִינָן דּוּכְתָּא, וּמְשַׁדְּרִינָן שְׁלוּחָא דְּבֵית־דִּין, וּמְזַמִּינָן לֵיהּ לְדִינָא? דִּכְתִיב: (במדבר ט״ז:י״ב) "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֶלִיאָב". וּמְנָא לָן דִּמְזַמִּינָן לְדִינָא? דִּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח: אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה'". לְקַמֵּיהּ גַּבְרָא רַבָּה? מִדִּכְתִיב: "הֱיוּ לִפְנֵי ה'". אַתְּ וּפְלַנְיָא? דִּכְתִיב: "אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן". דְּקַבְעִינָן זִימְנָא? דִּכְתִיב: "מָחָר". זִימְנָא בָּתַר זִימְנָא? דִּכְתִיב: (ירמיהו מ״ו:י״ז) "קָרְאוּ שָׁם, פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁאוֹן, הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד". וּמְנָא לָן, דְּאִי מִתְפַּקַר בִּשְׁלוּחָא דְּבֵית־דִּין, וְאָתֵי וְאָמַר, לָא מִיתְחַזִי כְּלִישְׁנָא בִּישָׁא? דִּכְתִיב: (במדבר ט״ז:י״ד) "הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר", וּמְנָא לָן דִּמְשַׁמְּתִּינָן? דִּכְתִיב: (שופטים ה׳:כ״ג) "אוֹרוּ מֵרוֹז". דְּהָכִי סְבָרָא דְּגַבְרָא *)) פְּלַנְיָא? דִּכְתִיב: "אָמַר מַלְאַךְ ה'". וּמְנָא לָן דְּמַחְרְמִינָן? דִּכְתִיב: "אֹרוּ אָרוֹר". דְּאָכִיל וְשָׁתִי בַּהֲדֵיהּ, וְקָאִי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּידֵיהּ? דִּכְתִיב: "יֹשְׁבֶיהָ". וּמְנָא לָן, דְּפַרְטִינָן חֶטְאֵיהּ בְּצִבּוּרָא? דִּכְתִיב: (שם) "כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה'", וְאָמַר עוּלָא: בְּאַרְבַּע מֵאָה שִׁפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: גַּבְרָא רַבָּה הֲוָה, וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: כּוֹכְבָא הֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים". וּמְנָא לָן, דְּמַפְקְרִינָן נִכְסֵיהּ? דִּכְתִיב: (עזרא י׳:ח׳) "וְכָל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא וְגוֹ' כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים, יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ, וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה". וּמְנָא לָן, דְּנַצִינָן וְלַיְטִינָן וּמַחִינָן וְתַלְשִׁינָן שֵׂעָר, וּמַשְׁבְּעִינָן? דִּכְתִיב: (נחמיה י״ג:כ״ה) "וָאָרִיב עִמָּם, וָאֲקַלְלֵם, וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים, וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם". וּמְנָא לָן, דְּכַפְתִּינָן וְאַסְרִינָן וְעַבְדִינָן הַרְדָּפָה? דִּכְתִיב: (עזרא ז׳:כ״ו) "הֵן לְמוּת, הֵן לִשְׁרוֹשִׁי, הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין, וְלֶאֱסוּרִין". [מַאי 'לִשְׁרֹשִׁי'? אָמַר אַדָּא מָרִי, אָמַר נְחֶמְיָה בַּר בָּרוּךְ, אָמַר רַב חִיָּא בַּר אָבִין, אָמַר רַב יְהוּדָה: 'הַרְדָּפָה'. מַאי 'הַרְדָּפָה'? אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: מְנַדִּין לְאַלְתַּר, וְשׁוֹנִין לְאַחַר שְׁלֹשִׁים, וּמַחֲרִימִין לְאַחַר שִׁשִּׁים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וּבַר קַפָּרָא, הֲווּ יַתְבֵי וְקָא גָרְסֵי, קַשְׁיָא לְהוּ שְׁמַעְתָּא. אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְבַר קַפָּרָא: דָּבָר זֶה צָרִיךְ רַבִּי, אָמַר לֵיהּ בַּר קַפָּרָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: וּמָה רַבִּי אוֹמֵר בְּדָבָר זֶה? אָזַל, אָמַר לֵיהּ לַאֲבוּהַָ, אִיקְפַּד. אָתָא בַּר קַפָּרָא לְאִיתְחַזוּיֵי לֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: "בַּר קַפָּרָא, אֵינִי מַכִּירְךָ מֵעוֹלָם"! יָדַע דְּנָקַט מִלְּתָא בְּדַעְתֵּיהּ, נָהַג נְזִיפוּתָא בְּנַפְשֵׁיהּ תְּלָתִין יוֹמִין].

רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר עִם יוֹסֵף וְאוֹמֵר לְשִׁמְעוֹן, שְׁמַע נָא. יֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחְזִיר בּוֹ, וְאָמַר לְפָנָיו דְּבָרִים רַכִּים. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹ, אָמַר, עַד שֶׁלֹּא יִשְׁתַּתְּפוּ אֲחֵרִים עִמּוֹ, הִתְחִיל מְזָרֵז בָּהֶן, שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי, הַקָּטָן הוּא הַכָּבוֹד שֶׁבְּיֶדְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְּעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל. חָזַר עַל קֹרַח, וַיַּקְרֵב אוֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְּנֵי לֵוִי. שֶׁהָיָה גָּדוֹל שֶׁבַּשֵּׁבֶט, שֶׁנַּעֲשׂוּ אֶחָיו טָפֵל לוֹ. לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנּוֹעָדִים עַל ה'. הַמַּחֲלֹקֶת הַזּוֹ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים, אֵינָהּ כְּנֶגְדִי אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ עֲבָדִים הַרְבֵּה, רָצָה לַעֲשׂוֹת אֶחָד מֵהֶן בֶּן חוֹרִין לִתֵּן לוֹ שְׂרָרָה, חָזַר עָשָׂה אוֹתוֹ סַנְקְלִיטִיקוּס. עָמְדוּ הַבְּרִיּוֹת כְּנֶגְדוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אִלּוּ הוּא עָשָׂה עַצְמוֹ בַּר חוֹרִין וְנָטַל לְעַצְמוֹ אוֹתָהּ הַגְּדֻלָּה, יָפֶה עָשׂוּ שֶׁעָמְדוּ כְּנֶגְדוֹ. עַכְשָׁו שֶׁרַבּוֹ מָסַר לוֹ, כָּל מִי שֶׁעָמַד כְּנֶגְדוֹ, לֹא כְּנֶגֶד רַבּוֹ עוֹמֵד. אַף כָּךְ מֹשֶׁה אָמַר לָהֶם: אִלּוּ אַהֲרֹן אָחִי נָטַל לְעַצְמוֹ אֶת הַכְּהֻנָּה, יָפֶה עֲשִׂיתֶם שֶׁנִּתְרַעֲמְתֶּם עָלָיו. עַכְשָׁו שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לוֹ, שֶׁהַמַּלְכוּת וְהַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה שֶׁלּוֹ, כָּל מִי שֶׁעָמַד עַל אַהֲרֹן אָחִי, לֹא עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תָּלִינוּ עָלָיו. בֹּא וּרְאֵה חֲסִידוּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַצַּדִּיק. בְּשָׁעָה שֶׁהִצִּיג מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן וּמְשָׁחוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַק עַל רֹאשׁוֹ, נִזְדַּעְזֵעַ אַהֲרֹן וְנִבְעַת. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה אָחִי, שֶׁמָּא לֹא הָיִיתִי רָאוּי לְהִמָּשַׁח בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ וּמָעַלְתִּי בּוֹ וְנִתְחַיַּבְתִּי כָּרֵת, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסַּךְ. לְפִיכָךְ הֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יַחַד, כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, כְּטַל חֶרְמוֹן (תהלים קלג, א-ג). הֵקִישׁ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לְטַל חֶרְמוֹן, מַה טַּל חֶרְמוֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה, כָּךְ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה הַיּוֹרֵד עַל אַהֲרֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה. לְפִיכָךְ כְּתִיב: הַנּוֹעֲדִים עַל ה'. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פִּיֵּס מֹשֶׁה לְקֹרַח, וְאֵין אַתְּ מוֹצֵא שֶׁהֱשִׁיבוֹ דָּבָר, לְפִי שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ בְּרִשְׁעָתוֹ, אָמַר, אִם אֲנִי מְשִׁיבוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי בּוֹ שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל, עַכְשָׁו יְקַפְּחֵנִי בִּדְבָרָיו וּמְקַלְקְלֵנִי, וַאֲנִי מִתְרַצֶּה לוֹ בְּעַל כָּרְחִי. מוּטָב שֶׁלֹּא אֶזָּקֵק לוֹ. כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת, פָּרַשׁ הֵימֶנּוּ. וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, אַף הֵם עָמְדוּ בְּרִשְׁעָן וְלֹא נִזְדַּקְּקוּ לַהֲשִׁיבוֹ. וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה, הִכְשִׁילָם פִּיהֶם לָרְשָׁעִים, וּבְרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם, שֶׁמֵּתוּ כְּבָר וְיָרְדוּ לִשְׁאֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם וְגוֹ'. לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה, מַהוּ. הַמְּעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ וְגוֹ'. אָמְרוּ לוֹ: עַל מָה אַתָּה מִתְרַבְרֵב עָלֵינוּ, מַה טּוֹבָה עָשִׂיתָ לָנוּ. הוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁהִיא כְּגַן ה', וּלְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא הִכְנַסְתָּנוּ, אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ מֵתִים בַּמִּדְבָּר וְהַנֶּגֶף מִשְׁתַּלֵּחַ בָּנוּ בְּכָל יוֹם, הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם וְגוֹ'. וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד, נִצְטַעֵר לְחַדָּא. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לָאָדָם הַדָּן עִם חֲבֵרוֹ וּמִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ. אִם מְשִׁיבוֹ, יֵשׁ שָׁם נַחַת רוּחַ. וְאִם אֵינוֹ מְשִׁיבוֹ, יֵשׁ בּוֹ צַעַר גָּדוֹל.