במדבר טז:כג מדרש: מדרש תנחומא, במדבר רבה ותנחומא בובר

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב. וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה כָּךְ, לֹא אָמַר לָהֶם עַד שֶׁהָלַךְ וְהִתְרָה בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֵךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם. לְהוֹדִיעַ רִשְׁעָתָן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ מֹשֶׁה בְּרַגְלָיו אֵצֶל הָרְשָׁעִים, הָיוּ קָשִׁים לִרְצוֹת. מֶה עָשׂוּ. לֹא רָצוּ לָצֵאת מֵאָהֳלֵיהֶם כְּנֶגְדוֹ. כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה כָּךְ, אָמַר עַד כָּאן הָיָה עָלַי לַעֲשׂוֹת. מִיָּד, וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל וְגוֹ'. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ רְשָׁעִים, אֵלּוּ הֵן, הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לַחֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַּכֶּה רֵעֶךָ (שמות ב, יג). הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא תַּכֶּה. וְהַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם (תהלים לז, כא). וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו (משלי כא, כט). וּמִי שֶׁהוּא בַּעַל מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים. וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ בְּדָתָן וַאֲבִירָם, עַזּוּת פָּנִים וּמַחֲלֹקֶת. מַחֲלֹקֶת בְּאוֹתִיּוֹתָיו נִדְרָשׁ, מ' מָרָה, ח' חָרוֹן, ל' לוֹקִין, ק' קְלָלָה, ת' תּוֹעֵבָה וְיֵשׁ אוֹמְרִים: תַּכְלִית כְּלָיָה מֵבִיא לָעוֹלָם. וַיַּעֲלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כָּךְ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ יִשְׂרָאֵל מִסְּבִיבוֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יָצְאוּ נִצָּבִים. וּלְהַלָּן כְּתִיב: וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם (ש״‎א יז, טז). פָּתַח מֹשֶׁה וְאָמַר, כְּדִכְתִּיב, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי וְגוֹ', אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְשׁוֹשְׁבִין בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ עֵדוֹתֶיהָ בְּיָדוֹ. עָמַד אֶחָד מִן הַמְּסֻבִּין כְּנֶגְדוֹ וְקִלֵּל אֶת הַשּׁוֹשְׁבִין, וְאָמַר לֵיהּ: לֹא הָיוּ בְּתוּלִים לְבִתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. עָמַד הַשּׁוֹשְׁבִין כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לֵיהּ: אִם אֵין אַתָּה מוֹצִיא אֶת זֶה לְהָרְגוֹ בִּפְנֵי הַכֹּל, הֲרֵינִי אוֹמֵר, בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בְּתוּלִים לְבִתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. מִיָּד אָמַר הַמֶּלֶךְ, מוּטָב לִי לַהֲרֹג אֶת זֶה וְלֹא יוֹצִיא הַשּׁוֹשְׁבִין שֵׁם רַע עַל בִּתִּי. וְכָךְ קֹרַח נֶחְלַק עַל מֹשֶׁה, וְאָמַר, מִלִּבּוֹ וּמֵעַצְמוֹ אָמַר מֹשֶׁה אֶת כָּל הַדִּבְּרוֹת הָאֵלֶּה. פָּתַח מֹשֶׁה וְאָמַר, בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי, אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה אַף אֲנִי אוֹמֵר, לֹא ה' שְׁלָחַנִי, וּמִלִּבִּי אָמַרְתִּי.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵאמֹר, הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח (במדבר טז, כג כד), אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע משֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה, לֹא אָמַר לָהֶם הֵעָלוּ עַד שֶׁהָלַךְ וְהִתְרָה בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, כה): וַיָּקָם משֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם, לְהוֹדִיעַ רִשְׁעָתָן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ משֶׁה בְּרַגְלָיו אֶצְלָן, הָרְשָׁעִים קָשִׁין לִרְצוֹת, מֶה עָשׂוּ לֹא רָצוּ לָצֵאת מֵאֲלֵיהֶן [נסח אחר: מאהליהם] נֶגְדּוֹ, כְּשֶׁרָאָה משֶׁה כָּךְ, אָמַר עַד כָּאן הָיָה לִי לַעֲשׂוֹת, (במדבר טז, כו): וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ רְשָׁעִים, הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לַחֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, יג): וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ, הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא תַכֶּה, וְהַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז, כא): לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא, כט): הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו וְיָשָׁר הוּא יָבִין דַּרְכּוֹ. וּמִי שֶׁהוּא בַּעַל מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ בְּדָתָן וַאֲבִירָם, עַזּוּת פָּנִים וּמַחֲלֹקֶת. מַחֲלֹקֶת: מ' מַכָּה, ח' חָרוֹן, ל לִקּוּי, ק' קְלָלָה, ת' תּוֹעֵבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, תַּכְלִית, כְּלָיָה מֵבִיא לָעוֹלָם. (במדבר טז, כז): וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ יִשְׂרָאֵל מִסְּבִיבוֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, כט): יָצְאוּ נִצָּבִים, וּלְהַלָּן כְּתִיב (שמואל א יז, טז): וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם. (במדבר טז, כח כט): וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי, אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשׁוֹשְׁבִין בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ עֵדוֹתֶיהָ בְּיָדוֹ, עָמַד אֶחָד מִן הַמְסֻבִּין וְקִלֵּל אֶת הַשּׁוֹשְׁבִין, וְאָמַר לֹא הָיוּ בְּתוּלִים לְבִתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, עָמַד הַשּׁוֹשְׁבִין כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ אִם אֵין אַתָּה תּוֹבֵעַ בִּנְפִקְיָן שֶׁלְךָ וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶת זֶה וְהוֹרְגוֹ בִּפְנֵי הַכֹּל, אַף אֲנִי אוֹמֵר בְּוַדַּאי שֶׁלֹא נִמְצְאוּ בְּתוּלִים לְבִתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. מִיָּד אָמַר הַמֶּלֶךְ מוּטָב לִי לַהֲרֹג אֶת זֶה וְלֹא יוֹצִיא הַשּׁוֹשְׁבִין שֵׁם רָע עַל בִּתִּי. וְכָךְ קֹרַח נֶחֱלַק עַל משֶׁה וְאָמַר מִלִּבּוֹ וּמֵעַצְמוֹ אָמַר משֶׁה כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ. פָּתַח משֶׁה וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם מֵתִים אֵלּוּ עַל מִטּוֹתָם כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מֵתִים, וְהָרוֹפְאִין עוֹלִין וְהֵן מְבַקְּרִין אוֹתָם כְּדֶרֶךְ שֶׁכָּל הַחוֹלִים מִתְבַּקְּרִין, אַף אֲנִי כּוֹפֵר וְאוֹמֵר (במדבר טז, כט): לֹא ה' שְׁלָחָנִי, וּמִלִּבִּי אָמַרְתִּי. זֶה אֶחָד מִשְּׁלשָׁה נְבִיאִים שֶׁאָמְרוּ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, אֵלִיָּהוּ, וּמִיכָיְהוּ, וּמשֶׁה. אֵלִיָּהוּ אָמַר (מלכים א יח, לו לז): אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הַסִּבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית, אִם אֵין אַתָּה עוֹנֶה אוֹתִי אֲנִי אוֹמֵר אַתָּה הַסִּבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִית. וְכֵן מִיכָיְהוּ אָמַר לְאַחְאָב (מלכים א כב, כח): אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, אַף אֲנִי אוֹמֵר לֹא דִּבֶּר ה' בִּי. וְכֵן משֶׁה אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (במדבר טז, ל): וְאִם בְּרִיאָה, אִם בָּרָאתָ פֶּה לָאָרֶץ, הֲרֵי יָפֶה, וְאִם לָאו (במדבר טז, ל): יִבְרָא ה', יִבְרָא לָהּ עַכְשָׁו פֶּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב כב, כח): וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵאמֹר, הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח (במדבר טז, כג כד), אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע משֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה, לֹא אָמַר לָהֶם הֵעָלוּ עַד שֶׁהָלַךְ וְהִתְרָה בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, כה): וַיָּקָם משֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם, לְהוֹדִיעַ רִשְׁעָתָן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ משֶׁה בְּרַגְלָיו אֶצְלָן, הָרְשָׁעִים קָשִׁין לִרְצוֹת, מֶה עָשׂוּ לֹא רָצוּ לָצֵאת מֵאֲלֵיהֶן [נסח אחר: מאהליהם] נֶגְדּוֹ, כְּשֶׁרָאָה משֶׁה כָּךְ, אָמַר עַד כָּאן הָיָה לִי לַעֲשׂוֹת, (במדבר טז, כו): וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ רְשָׁעִים, הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לַחֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, יג): וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ, הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא תַכֶּה, וְהַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז, כא): לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא, כט): הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו וְיָשָׁר הוּא יָבִין דַּרְכּוֹ. וּמִי שֶׁהוּא בַּעַל מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ בְּדָתָן וַאֲבִירָם, עַזּוּת פָּנִים וּמַחֲלֹקֶת. מַחֲלֹקֶת: מ' מַכָּה, ח' חָרוֹן, ל לִקּוּי, ק' קְלָלָה, ת' תּוֹעֵבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, תַּכְלִית, כְּלָיָה מֵבִיא לָעוֹלָם. (במדבר טז, כז): וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ יִשְׂרָאֵל מִסְּבִיבוֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, כט): יָצְאוּ נִצָּבִים, וּלְהַלָּן כְּתִיב (שמואל א יז, טז): וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם. (במדבר טז, כח כט): וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי, אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשׁוֹשְׁבִין בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ עֵדוֹתֶיהָ בְּיָדוֹ, עָמַד אֶחָד מִן הַמְסֻבִּין וְקִלֵּל אֶת הַשּׁוֹשְׁבִין, וְאָמַר לֹא הָיוּ בְּתוּלִים לְבִתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, עָמַד הַשּׁוֹשְׁבִין כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ אִם אֵין אַתָּה תּוֹבֵעַ בִּנְפִקְיָן שֶׁלְךָ וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶת זֶה וְהוֹרְגוֹ בִּפְנֵי הַכֹּל, אַף אֲנִי אוֹמֵר בְּוַדַּאי שֶׁלֹא נִמְצְאוּ בְּתוּלִים לְבִתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. מִיָּד אָמַר הַמֶּלֶךְ מוּטָב לִי לַהֲרֹג אֶת זֶה וְלֹא יוֹצִיא הַשּׁוֹשְׁבִין שֵׁם רָע עַל בִּתִּי. וְכָךְ קֹרַח נֶחֱלַק עַל משֶׁה וְאָמַר מִלִּבּוֹ וּמֵעַצְמוֹ אָמַר משֶׁה כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ. פָּתַח משֶׁה וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם מֵתִים אֵלּוּ עַל מִטּוֹתָם כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מֵתִים, וְהָרוֹפְאִין עוֹלִין וְהֵן מְבַקְּרִין אוֹתָם כְּדֶרֶךְ שֶׁכָּל הַחוֹלִים מִתְבַּקְּרִין, אַף אֲנִי כּוֹפֵר וְאוֹמֵר (במדבר טז, כט): לֹא ה' שְׁלָחָנִי, וּמִלִּבִּי אָמַרְתִּי. זֶה אֶחָד מִשְּׁלשָׁה נְבִיאִים שֶׁאָמְרוּ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, אֵלִיָּהוּ, וּמִיכָיְהוּ, וּמשֶׁה. אֵלִיָּהוּ אָמַר (מלכים א יח, לו לז): אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הַסִּבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית, אִם אֵין אַתָּה עוֹנֶה אוֹתִי אֲנִי אוֹמֵר אַתָּה הַסִּבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִית. וְכֵן מִיכָיְהוּ אָמַר לְאַחְאָב (מלכים א כב, כח): אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, אַף אֲנִי אוֹמֵר לֹא דִּבֶּר ה' בִּי. וְכֵן משֶׁה אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (במדבר טז, ל): וְאִם בְּרִיאָה, אִם בָּרָאתָ פֶּה לָאָרֶץ, הֲרֵי יָפֶה, וְאִם לָאו (במדבר טז, ל): יִבְרָא ה', יִבְרָא לָהּ עַכְשָׁו פֶּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב כב, כח): וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר.