במדבר טז:כו מדרש: מדרש תהילים, פסיקתא רבתי, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ועין יעקב

דבר אחר אשרי האיש. אלו בניו של קרח שלא הלכו בעצת אביהם שנאמר (במדבר טז כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. ובדרך חטאים (שם יז ג) את מחתות החטאים. ובמושב לצים זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרן. מה עשה כינס כל הקהל שנאמר (שם טז יט) ויקהל עליהם קרח את כל העדה. התחיל לומר ליצנות ואומר להן אלמנה אחת היתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והיתה לה שדה אחת. באתה לחרוש אמר לה משה (דברים כב י) לא תחרוש בשור וחמור יחדו. באתה לזרוע אמר לה משה (ויקרא יט יט) שדך לא תזרע כלאים. באתה לקצור ולעשות ערימה אמר לה הניחי לקט שכחה ופאה. באתה לעשות גורן אמר לה תני תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה מכרה את השדה ולקחה שני כבשות ללבוש מגזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות שכך אמר לי הקב"ה (דברים טו יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. הגיע זמן גיזה וגזזה אותן אמר לה תני לי ראשית הגז שכן אמר לי הקב"ה (שם יח ד) וראשית גז צאנך תתן לו. אמרה אין לי כח לעמוד באיש הזה הרי אני שוחט אותן ואוכלתן. כיון ששחטן אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה לו אפילו ששחטתי אותן לא נצלתי מידו. הן עלי חרם. אמר לה תנה לי שכך אמר הכתוב (במדבר יח יד) כל חרם בישראל לך יהיה. נטלה והלך לו. הניחה בוכה היא ושתי בנותיה. אריך כדין הא ביזתא עלובתא. כ"כ הם עושים ותולין בהקב"ה. מכאן שהיה ליצן. כי אם בתורת ה' חפצו אלו בניו שאמרו שירה ואמרו חייבין אנו בכבוד אבינו נחלוק כבוד למשה רבינו עמדו והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה. ובתורתו יהגה אלו בניו של קרח. כיון שנבלעו עדת של קרח נמצאו בניו כתורן של ספינה שנאמר (שם כו י) ויהיו לנס. רבי אומר נקרעו כל סביבותיהן ואותו מקום שהיה תחתיהן לא נקרע. רבי שמואל בר נחמני אמר לא היו שלשתן עומדין על מקום אחד אלא כל אחד ואחד היה עומד בפני עצמו ודומין כג' עמודים. והיינו דאמרי ברייתא על מאן קאים עלמא על תלתא עמודי. איכא דאמרי שלשה אבות ואית דאמרי חנניה מישאל ועזריה ואית דאמרי תלתא בני קרח. לא כן הרשעים זה קרח ועדתו. כי יודע ה' דרך צדיקים אלו בניו של קרח. ודרך רשעים תאבד זה קרח ועדתו:

ד"א ביום השמיני זש"ה לוה רשע ולא ישלם וגו' (תהלים ל"ז כ"א) א"ר יצחק שלשה הן נקראו רשעים, ואלו הן, הפושט יד על חבירו, והלוה ואינו משלם, ומי שהוא בעל מחלוקת. הפושט יד בחבירו מניין, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב' י"ג) למה הכית את רעך אין כתיב כאן אלא למה תכה, בעי לממחניה עד כדון לא מחתיה, א"ר שמואל בר תנחום אמריתה קומי ר' תנחומא ואמר לי אף מי שהוא מעיז פניו נקרא רשע דכתיב העז איש רשע בפניו (משלי כ"א כ"ט). והלוה ואינו משלם שנאמר לוה רשע ולא ישלם. ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים (במדבר ט"ז כ"ו). ד"א לוה רשע וגו' אלו או"ה שהן אוכלין ושותין ושמחין ולא מברכין, וצדיק חונן ונותן (תהלים ל"ז) אלו ישראל שהן אוכלין ושותין ומברכין, אמר ריש לקיש אתה מוצא כשהקב"ה נותן לצדיק מה שנתבקש לו בידו הוא חוזר וחוננו משלו הה"ד וצדיק חונן ונותן, א"ר לוי כך עלתה על דעתו של הקב"ה ליתן לישראל רגל אחד בכל חודש שבקיץ, בניסן פסח, באייר פסח קטן, בסיון עצרת, וע"י עבירות ומעשים רעים שעשו את העגל (שהיו) [שהו] בידו שלשה תמוז ואב ואלול, ובא תשרי ופרע את שלשתן, ריש שתא לקבל תמוז, צומא רבא לקבל אב, שבעת ימי החג לקבל אלול, אמר הקב"ה לאחרים הוא פורע ושלו אינו נוטל תן לו יומו לפיכך ביום השמיני וגו'.

תנו רבנן שבועת הדיינין אף היא כלשונה נאמרה אומרים לו הוי יודע (דף לט) שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב״ה בסיני (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שנאמר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין בשרו אלא קרובו שנאמר (ישעיה נח ז) ומבשרך לא תתעלם וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו ומכל העולם כולו שנאמר (הושע ד ב) אלה וכחש ורצוח וגנוב ואימא עד דעביד להו לכולהו לא ס״ד דכתיב (ירמיהו כג י) כי מפני אלה אבלה הארץ וכתיב (הושע ד ג) על כן תאכל הארץ ואמלל כל יושב בה וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו ב׳ וג׳ דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר שנאמר (זכריה ה ד) הוצאתיה נאם ה׳ צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו. הוצאתיה לאלתר ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות שאין לו ממון אצל חברו וטוענו ומשביעו ואל בית הנשבע לשקר כמשמעו ולנח בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו הא למדת דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועת שקר מכלה אותן. אם אמר איני נשבע ופוטרין אותו מיד ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים זה לזה (במדבר טז כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת המקום ועל דעת בית דין שכן מצינו במשה רבינו ע״ה כשהשביע את ישראל אמר להם דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי שנאמר (דברים כט יג) ולא אתכם לבדכם וגו׳ כי את אשר ישנו פה אין לי אלא אותם העומדים על הר סיני דורות הבאים וגרים העתידים להתגייר מנין ת״ל (שם) ואת אשר איננו פה ואין לי אלא מצות שקבלו עליהם בהר סיני מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגלה מנין ת״ל (אסתר ט כז) קימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר אמר מר אומרים לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמר הקב״ה (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא מ״ט אילימא משום דאתיהב בסיני עשרת הדברות נמי אתיהבו בסיני אלא משום דחמירא ומי חמירא והא תנן אלו הן קלות עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא חמורות זו כריתות ומיתות בית דין ולא תשא עמהן אלא כדתני טעמא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ינקה וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה לא נאמר בהן ולא ינקה והכתיב (שם לד) ונקה לא ינקה ההוא מיבעי ליה לכדרבי אלעזר דתניא ר׳ אלעזר אומר אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים: