במדבר טז:לא מדרש: מדרש לקח טוב, מדרש תנחומא, במדבר רבה ותנחומא בובר

טוב זה משה שנאמר (שמות ב׳:ב׳) ותרא אותו כי טוב הוא. יפיק רצון מה'. שתפלתו נשמעת בכל עת. במצרים הוא אומר (שם ה) ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים וגו'. וכתיב (שם) ויעש ה' כדבר משה. ועל הים הוא אומר (שם י״ד) ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו'. ובמדבר הוא אומר (שם לג) גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואומר (במדבר יד) ויאמר ה' סלחתי כדבריך. ובקרח הוא אומר ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם:

וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁמִּכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה, מַצְמִיחַ אֶת הַפֻּרְעָנִיּוּת. וַיָרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה. יֵשׁ אוֹמְרִים: חַיִּים נִדּוֹנִין עַד עַכְשָׁו. וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, הֵם אָבְדוּ וְלֹא סְרָרוּתָן, אֶלָּא נַעֲשׂוּ תַּחְתֵּיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׁרֵי מֵאוֹת. וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם נָסוּ לְקוֹלָם, שֶׁהָיוּ צוֹוְחִין, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הַצִּילֵנוּ. וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וְגוֹ'. אֵלּוּ הָיוּ נִבְלָעִים וְאֵלּוּ הָיוּ נִשְׂרָפִין, וְקֹרַח עוֹמֵד בֵּין הַשְּׂרוּפִים, שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה, וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ. וְקֹרַח לָקָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁנִּשְׂרַף וְנִבְלַע. וְלָמָּה נַעֲשָׂה בּוֹ שְׁנֵי דִּינִין. שֶׁאִלּוּ נִשְׂרַף וְלֹא נִבְלַע, הֲרֵי הַבְּלוּעִים מִתְרָעֲמִין וְאוֹמְרִים: שֶׁלֹּא הֵבִיא עָלֵינוּ אֶת כָּל הַפֻּרְעָנִיּוּת הַזֶּה אֶלָּא קֹרַח, וַהֲרֵי הֵן נִבְלָעִין וְקֹרַח נִצֹּל. וְאִלּוּ נִבְלַע וְלֹא נִשְׂרַף, הָיוּ הַשְּׂרוּפִים מִתְרָעֲמִין וְאוֹמְרִין, שֶׁלֹּא הֵבִיא עָלֵינוּ אֶת הַפֻּרְעָנִיּוּת הַזֶּה אֶלָּא קֹרַח, וַהֲרֵי הֵן נִשְׂרָפִין וְהוּא נִצֹּל. לְפִיכָךְ נִדּוֹן בִּשְׁנֵי מִיתוֹת. לִהֵט הָאֵשׁ תְּחִלָּה לְעֵינֵי כָּל הַשְּׂרוּפִים, בְּיָדוֹ הָיְתָה הַמַּחְתָּה וְהַקְּטֹרֶת בָּהּ, וְקִפַּלְתּוֹ הָאֵשׁ כְּכַדּוּר, וְהָאֵשׁ מְגַלְגֶּלֶת בּוֹ עַד שֶׁהֱבִיאַתּוּ לְפִי הָאָרֶץ לְבֵין הַבְּלוּעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וְגוֹ'.

וַיְהִי כְּכַתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם (במדבר טז, לא), לְלַמֶּדְךָ שֶׁמִּכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה מַצְמִיחַ אֶת הַפֻּרְעָנוּיוֹת. (במדבר טז, לג): חַיִּים שְׁאֹלָה, יֵשׁ אוֹמְרִים חַיִּים וְקַיָּמִים עַד עַכְשָׁו. (במדבר טז, לג): וַתְּכַס עֲלֵיהֶם, הֵם אָבְדוּ וְלֹא פַּחְדוּתָן, שֶׁנַּעֲשׂוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת. (במדבר טז, לד): וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ לְקֹלָם, שֶׁהָיוּ צוֹוְחִין בְּקוֹלָם, משֶׁה רַבֵּינוּ הַצִּילֵנוּ. (במדבר טז, לה): וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת, אֵלּוּ הָיוּ נִבְלָעִים וְאֵלּוּ הָיוּ נִשְׂרָפִין, וְקֹרַח עוֹמֵד בֵּין הַשְֹּׂרוּפִים, שֶׁאָמַר משֶׁה (במדבר טז, יז): וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ. וְקֹרַח לָקָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁנִּשְׂרַף וְנִבְלַע, וְלָמָּה נַעֲשׂוּ בּוֹ שְׁנֵי דִינִין, שֶׁאִלּוּ נִשְׂרַף וְלֹא נִבְלַע הָיוּ הַבְּלוּעִין מִתְרַעֲמִין שֶׁלֹא הֵבִיא עָלֵינוּ אֶת כָּל הַפֻּרְעָנוּת הַזֶּה אֶלָּא קֹרַח וְהֵן נִבְלָעִין וְהוּא נִצֹּל. וְאִלּוּ נִבְלַע וְלֹא נִשְׂרַף הָיוּ הַשְֹּׂרוּפִין מִתְרַעֲמִין שֶׁלֹא הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַפֻּרְעָנוּת אֶלָּא זֶה, וְהֵן נִשְׂרָפִין וְהוּא נִצֹּל, לְפִיכָךְ נִדּוֹן בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת, וְלִהַטּוּ הָאֵשׁ תְּחִלָּה לְעֵין כָּל הַשְֹּׂרוּפִים, שֶׁבְּיָדָן הָיְתָה הַמַּחְתָּה וְהַקְּטֹרֶת בָּהּ, וְקִפַּלְתּוֹ הָאֵשׁ כַּדּוּר, וְהָאֵשׁ מְגַלְגֶּלֶת בּוֹ עַד שֶׁהֱבִיאַתּוּ לְפִי הָאָרֶץ עִם הַבְּלוּעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, לב): וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ.