במדבר טז:לד מדרש: תנחומא בובר, רות רבה (לרנר), רות רבה ומדרש תנחומא

רבותינו אומרים אפי' היה להם כלים ביד הכובס, היו מתגלגלים ובאים ונבלעין עמהם. אמר ר' שמואל בר נחמני אפי' מחט שהיה שאולה ביד ישראל מידם, אף היא היתה נבלעת עמהם, שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (במדבר טז לג), כיון שהיו נבלעים היו מצווחים ואומרים משה מלך ונביא ואהרן כהן גדול, ותורה ניתנה מן השמים, והיה קולן הולך בכל מחנה ישראל, שנאמר וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם וגו' (שם שם לד), כל כך למה לפי שחלק על הקב"ה, ואעפ"כ לעתיד לבוא הן עתידים לעלות, ר' יהודה בן בתירא שונה שיש להם חלק לעולם הבא, מה כתיב בהו ויאבדו מתוך הקהל (שם שם לג), ונאמר בדוד תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי (תהלים קיט קעו), מה אבידה שכתב בדוד היא עתידה להתבקש, אף אבידה זו עתידה להתבקש, וכן אתה מוצא שחנה מתפללה עליהן בתפלה, שנאמר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל (ש"א ב ו).

[ו] אלופינו מסובלים [אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו] (תהלים קמד: יד) ר' יוחנן אמר, אלופינו מבלי' אין כתיב כאן אלא אלופינו מסובלים - בשעה שהקטנים סובלים [את הגדולים] אין פרץ אין פרצה של פורענות, כמא דאתמר ותפרץ בם מגפה (תהלים קו: כט). ואין יוצאת - אין יציאה שלפורענות, כמא דאת אמר ואש יצאה מאת י"י (במדבר טז: לה). ואין צוחה - אין צוחה שלפורענות, כמא דאת אמר וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם (שם: לד). ריש לקיש מסריס קרייה, אלופינו מסובלים אל תהי קורא כן אלא אלופינו מסובלים - בשעה שהגדולי' סובלים את הקטנים, אין פרץ - אין פרצה של גלות, כמא דאת אמר ופרצים תשאנה אשה נגדה (עמוס ד: ג) ואין יוצאת - אין יציאה של פורענות, כמד"א שלח מעל פני ויצאו (ירמיה טו: א). ואין צוחה - אין צווחה שלפורענות, כמא דאת אמר וצוחת ירושלים עלתה (ירמיה יד: ב). ר' לוליאנוס בר טברוס [בשם ר' יצחק] אמר בשעה שהגדולים סובלים את הקטנים, והקטנים את הגדולים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו. אין פרץ - לא של פורענות ולא של גלות. ואין יוצאת - לא של פורענות ולא של גלות. [ואין צוחה - לא של פורענות ולא של גלות]. ר' הונא בשם ר' יוסף אומר, בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים, ואין הגדולים נושאין משוי של קטנים, עליהם הוא אומר י"י במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג: יד). ואת אלימלך כד אתא עקתא לדרך שבקתנון ואזלת לך, [וילך איש מבית לחם יהודה].

וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ, כֵּיוָן דַּאֲתַת עָקְתָה אֲזַלְתְּ לָךְ וּשְׁבַקְתְּ לְהוֹן, וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קמד, יד): אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר סוֹבְלִין אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא מְסֻבָּלִים, בְּשָׁעָה שֶׁהַקְּטַנִּים סוֹבְלִין אֶת הַגְּדוֹלִים, אֵין פֶּרֶץ, אֵין פִּרְצָה שֶׁל מַגֵּפָה, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קו, כט): וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה. וְאֵין יוֹצֵאת, אֵין יְצִיאָתָהּ שֶׁל מַגֵּפָה, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא ט, כד): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', אֵין צְוָחָה, אֵין צְוָחָה שֶׁל מַגֵּפָה, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר טז, לד): וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם. רֵישׁ לָקִישׁ מְסָרֵס קְרָא, בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּדוֹלִים סוֹבְלִים אֶת הַקְּטַנִּים, אֵין פֶּרֶץ שֶׁל גָּלוּת, דִּכְתִיב (עמוס ד, ג): וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה. וְאֵין יוֹצֵאת שֶׁל גָּלוּת, דִּכְתִיב (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. וְאֵין צְוָחָה שֶׁל גָּלוּת, דִכְתִיב (ירמיה ח, יט): הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי, וּכְתִיב (ירמיה יד, ב): וְצִוְחַת יְרוּשָׁלָיִם עָלָתָה. רַבִּי לוּלִיאָנִי אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁהַקְּטַנִּים שׁוֹמְעִים אֶת הַגְּדוֹלִים וְאֵין הַגְּדוֹלִים נוֹשְׂאִין מַשָֹּׂאָן שֶׁל קְטַנִּים, עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה ג, יד): ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא. וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ, כַּד אֲתַת עָקְתָא אֲזֵילְתְּ לָךְ וּשְׁבַקְתְּ לְהוֹן, וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה.