במדבר ט:יא מדרש: איכה רבה, מדרש אגדה, ספרי זוטא ומדרש שכל טוב

הֵבִיא בְּכִלְיֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ, רַב וּשְׁמוּאֵל, רַב אָמַר בְּנֵי אוֹפִיכֵיהּ, בְּנֵי אֲמוֹרֵיהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִין הַרְבֵּה וּמוֹצִיאִין אַשְׁפּוֹת, הֵבִיאָן עָלַי. הָיִיתִי שְׂחֹק לְכָל עַמִּי, כְּתִיב (תהלים סט, יג): יָשִׂיחוּ בִי ישְׁבֵי שָׁעַר, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין בְּבָתֵּי תַּרְטִיאוֹת וּבְבָתֵּי קַרְקְסִיאוֹת. וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר, מֵאַחַר שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִשְׁתַּכְּרִין, הֵן יוֹשְׁבִין וּמְשִׂיחִין בִּי וּמַלְעִיגִים בִּי וְאוֹמְרִים בְּגִין דְּלָא נִצְרוֹךְ לְחָרוֹבָא כִּיהוּדָאֵי, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ, כַּמָּה שָׁנִים אַתְּ בָּעֵי מְחֵי, וְהֵן אוֹמְרִים כַּחֲלוּקָא דִּיהוּדָאֵי דְּשַׁבַּתָּא. וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּמָל לְטַרְטִיאוֹת שֶׁלָּהֶם וְהַחֲלוּקִין שֶׁלּוֹ עָלָיו, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ עַל מָה זֶה מִתְאַבֵּל, וְהֵן אוֹמְרִים הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הֵן וְאֵין לָהֶם יָרָק וְאָכְלוּ הַחוֹחִים שֶׁל זֶה וְהוּא מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם. וּמַכְנִיסִים אֶת הַמּוּמוֹס לַתֵּיאַטְרוֹן שֶׁלָּהֶם וְרֹאשׁוֹ גָּלוּחַ, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ עַל מָה רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מְגֻלָּח, וְהוּא אוֹמֵר הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּתוֹת הֵן, וְכָל מַה שֶּׁהֵם יְגֵיעִין כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת אוֹכְלִים בַּשַּׁבָּת, וְאֵין לָהֶם עֵצִים לְבַשֵּׁל בָּהֶם, וְהֵם שׁוֹבְרִים מִטּוֹתֵיהֶם וּמְבַשְּׁלִים בָּהֶן, וְהֵם יְשֵׁנִין בָּאָרֶץ וּמִתְעַפְּרִים בֶּעָפָר וְסָכִין בְּשֶׁמֶן, לְפִיכָךְ הַשֶּׁמֶן בְּיֹקֶר. דָּבָר אַחֵר, יָשִׂיחוּ בִי ישְׁבֵי שָׁעַר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם יוֹשְׁבִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר, מֵאַחַר שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִשְׁתַּכְּרִין בִּסְעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, יוֹשְׁבִין וְקוֹרְאִים קִינוֹת וּנְהִי בְּאֵיכָה. הִשְׂבִּיעַנִּי בַמְּרוֹרִים, זֶה יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, דִּכְתִיב בּוֹ (במדבר ט, יא): עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים. הִרְוַנִּי לַעֲנָה, מַה שֶּׁהִשְׂבִּיעַנִּי בְּלֵיל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הִרְוַנִּי בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב לַעֲנָה, הֱוֵי לֵיל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הוּא לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב.

על מצות ומרדים. כשם שנא' בפסח ראשון (על מצות ומרורים) צלי אש (שמות י"ב ח'), [ומצות על מרורים יאכלוהו] כך הי' נאכל פסח שני, אבל חג שבעת ימים לא היו עושים:

ר' יוסי הגלילי אומר לפי שנאמר בכל מושבותיכם תאכלו מצות (שמות יב כ) מצה הנאכלת בכל מושבות אתה יוצא בה ידי חובתך אי אתה יוצא ידי חובתך בביכורים ואומר ששת ימים תאכל מצות (דברים טז ח) מצה הנאכלת כל ששה אי אתה יוצא ידי חובתך בחלות תודה וברקיקי נזיר מפני שהן נאכלין ליום אחד תלמוד לומר. ר' עקיבא אומר מה אם שומע אני בדבר קצר משניהן לפי שנאמר בפסח קטן על מצות ומרורים יאכלוהו שאינו צריך לאמרו והלא כבר נאמר כחקת הפסח וכמשפטו הלא בכלל חקת הפסח מצה ומרור אלא הקיש מצה למרור מה מרור שאינו בכורים אף מצה שאינה בכורים מה מרור נאכל כל ששה אף מצה נאכלת כל ששה אין אתה יוצא ידי חובתך בחלות תודה וברקיקי נזיר שאין נאכלין אלא ליום אחד: