אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃
מדרש תנחומא
וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. אַתְּ מוֹצֵא שִׁבְעָה עַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ, אֵלּוּ הֵן: וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן. הֲרֵי אֶחָד. וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם (במדבר יד, יד), הֲרֵי שְׁנַיִם. וּבְעַמֻּד עָנָן (במדבר יד, יד), הֲרֵי שְׁלֹשָה. וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן (במדבר ט, יט), אַרְבָּעָה. וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן (שמות מ, לו), חֲמִשָּׁה. וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן (שמות מ, לז), שִׁשָּׁה. כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן (שמות מ, לח), שִׁבְעָה. אַרְבָּעָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, וְאֶחָד מִלְּמַטָּה, וְאֶחָד מִלְּמַעְלָה, וְאֶחָד מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם, כָּל הַנָּמוּךְ מַגְבִּיהוֹ, וְכָל הַגָּבוֹהַּ מַנְמִיכוֹ, וְשׂוֹרֵף נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מְכַבֵּד וּמְרַבֵּץ אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵיהֶם.