במדבר יא:ט מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, מדרש אגדה וספרי זוטא

תניא ר׳ יוסי אומר כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורים ומה שבסדקים כך המן מגיד לישראל מה שבחורים ומה שבסדקים כיצד שנים שבאו לפני משה לדין זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי א״ל משה דינו לבקר משפט למחר אם נמצא עומר בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו נמצא עומר בבית רבו שני בידוע שזה מכרו לו וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין הוא אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי א״ל משה דינו לבקר משפט אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה ואם נמצא בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו. כתיב (במדבר יא ט) וברדת הטל על המחנה לילה וגו׳ וכתיב (שמות טז ח) ויצא העם ולקטו וגו׳ וכתיב (במדבר יא ד) שטו העם ולקטו וגו׳ הא כיצד צדיקים יורד להם על פתח בתיהם בינונים יצא העם ולקטו רשעים שטו העם ולקטו כתיב לחם וכתיב וטחנו הא כיצד צדיקים לחם בינונים עוגות רשעים טחנו בריחים. (במדבר יא ח) והיה טעמו כטעם לשד השמן א״ר אבהו מה שד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו כמה טעמים אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוציאין בו כמה טעמים:

אָמַר רַבִּי אַסִי: (אמר רבי יוחנן) עָגֹל כְּגִדָּא, וְלָבָן כְּמַרְגָּלִית. תָּנוּ רַבָּנָן: 'גַּד', דּוֹמֶה לְזֶרַע פִּשְׁתָּן בְּגִבְעוֹלִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: 'גַּד', דּוֹמֶה לְדִבְרֵי אַגָּדָה הַמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמַּיִם. וְתַנְיָא אִידָךְ: 'גַּד', שֶׁהָיָה מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. וְ'לָבָן', שֶׁמַּלְבִּין עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. תַּנְיָא. רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַנָּבִיא הָיָה מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, מַה שֶּׁבַּחוֹרִים וּמַה שֶּׁבַּסְּדָקִים, כָּךְ הַמָּן מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁבַּחוֹרִים וּמַה שֶּׁבַּסְּדָקִים. כֵּיצַד? שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לַדִּין, זֶה אוֹמֵר: עַבְדִּי גָּנַבְתָּ, וְזֶה אוֹמֵר: אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: "דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט"! לְמָחָר, אִם נִמְצָא עֹמֶר בְּבֵית רַבּוֹ רִאשׁוֹן, בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה גְּנָבוֹ. נִמְצָא עֹמֶר בְּבֵית רַבּוֹ שֵׁנִי, בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה מְכָרוֹ לוֹ. וְכֵן אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לַדִּין. הוּא אוֹמֵר: הִיא סָרְחָה עָלַי. וְהִיא אוֹמֶרֶת: הוּא סָרַח עָלַי. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: "דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט"! [לְמָחָר], אִם נִמְצָא עֹמֶר בְּבֵית בַּעְלָהּ, בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא סָרְחָה עָלָיו. וְאִם נִמְצָא עֹמֶר בְּבֵית אָבִיהָ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא סָרַח עָלֶיהָ. (נוסח אחר: אם נמצא עומרה בבית בעלה, בידוע שהוא סרח עליה. ואם נמצא בבית אביה, בידוע שהיא סרחה עליו) כְּתִיב: (במדבר יא) "וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שמות טז) "וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (במדבר יא) "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" וְגוֹ'. הָא כֵּיצַד? צַדִּיקִים, יוֹרֵד לָהֶם עַל פֶּתַח בָּתֵּיהֶם. בֵּינוֹנִים, יָצָא הָעָם וְלָקְטוּ. רְשָׁעִים, שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ. [כְּתִיב: 'לֶחֶם', וּכְתִיב: 'עֻגּוֹת', וּכְתִיב: 'וְטָחֲנוּ', הָא כֵּיצַד? צַדִּיקִים, 'לֶחֶם', בֵּינוֹנִים, 'עֻגּוֹת', רְשָׁעִים, 'טָחֲנוּ בָּרֵיחַיִם'. (במדבר יא) "אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה", אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמָּן תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים, דָּבָר שֶׁנִּדּוֹךְ בַּמְּדוֹכָה. (שם) "וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר", אָמַר רַבִּי חָמָא: מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמָּן צִיקֵי קְדֵרָה]. (שמות לו) "וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר", מַאי "בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר"? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: (מן היורד להם לישראל בבקר בבקר הוריד להם) [מִדָּבָר שֶׁיָּרַד לָהֶם בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, מְלַמֵּד שֶׁיָּרְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל] אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת [עִם הַמָּן] (שנאמר): (שם לה) "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ [אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם"]. (ו)תָּנָא: נְשִׂיאִים מַמָּשׁ, וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: (משלי כה) "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן". (במדבר יא) "וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן", אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אַל תִּקְרִי 'לְשַׁד' אֶלָּא: 'שַׁד'. מַה שַּׁד זֶה מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְּוָנִים, אַף הַמָּן מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה טְעָמִים. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: שַׁד מַמָּשׁ. מַה שַּׁד זֶה, כָּל זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ, מוֹצֵא בּוֹ כַּמָּה טְעָמִים, אַף הַמָּן, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין אוֹתוֹ, מוֹצְאִין בּוֹ כַּמָּה טְעָמִים. (שמות טז) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ".

וברדת הטל על המחנה. בתחלה יורד הטל על הארץ, ומרבין את הארץ, כדי שלא יתעפר המן, ואחר כך היה המן יורד, ואחר כך יורד הטל עליו ומכסהו, ודומה כמי שמונה בקופסא, [שנאמר] ותעל שכבת הטל (שמות ט"ז י"ד) מלמד שלא היו יכולים ללקוט עד שהיה מסתלק מעליו שכבת הטל: