במדבר יא:כ מדרש: מדרש לקח טוב, אוצר מדרשים, עין יעקב ובמדבר רבה

וידבר ה' אל משה לאמר. שלח לך אנשים. זה היה בעשרים ותשעה בסיון שנאמר (במדבר י׳:י״א-י״ב) ויהי בשנה השנית בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות. (שם) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים. באו לקברות התאוה בעשרים ושלשה באייר ישבו בקברות התאוה שלשים יום. שנאמר (שם יא) עד חדש ימים. נסעו מקברות התאוה ובאו לחצרות בעשרים ותשעה בסיון. הם היו ימי בכורי ענבים עד שחזרו לסוף ארבעים יום הוא יום תשעה באב במזומן לפורענות. וכיון שאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו אמר לו הקב״ה למשה יודע אני מה הם מבקשים הואיל והדבר כן שלח לך. יקראו שלוחיך ולא שלוחי. אין אדם בוחר חלק רע לעצמו. הזקנים היו צדיקים והגונים לפני הקב״ה נאמר בהם (שם) אספה לי שבעים איש אבל המרגלים ראה אותם שהן עתידן להעד עדות שקר לא קראם על שמו. וכן הוא אומר בישראל (ויקרא כ״ה:נ״ה) כי עבדי הם. (שמות ג) והוצאתי את עמי בני ישראל מתוכם. וכיון שחטאו הוא אומר (שם לב) לך רד כי שחת עמך. וכאן נאמר שלח לך אנשים לפיכך נסמכה פרשת שלח לך לפרשת מרים שבמרים הוא אומר (במדבר י״ב:א׳) ותדבר מרים ואהרן במשה. ומה כתיב (שם) והנה מרים מצורעת בשלג. כדי שיראו המרגלים ויאמרו ומה מרים שלא נתכוונה אלא כדי שלא יתבטל אחיה מפריה ורביה כך. הם שהוציאו דבת הארץ על חנם כדי למנוע את ישראל שלא יעלו לארץ ישראל על אחת כמה וכמה. שמא תאמר לא שלח הגונים ת״ל שלח לך אנשים, ואומר (שמות י״ז:ט׳) בחר לנו אנשים. ואומר (שמואל א י״ז:י״ב) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. ואומר (שם א) ונתת לאמתך זרע אנשים, מלמד שאנשים חכמים ונבונים היו אלא שעשו עצמם כסילים שנאמר (משלי י׳:י״ח) ומוציא דבה הוא כסיל. ויתורו את ארץ כנען. כדי לבשר את ישראל שהיא טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש. אשר אני נותן לבני ישראל. לכם לא נאמר אלא לבני ישראל זהו מגיד מראשית אחרית. איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו. כל מה שאתה יכול לבחור מיוחדין שבהם בחר לך, כל נשיא בהם. גדולים שבהם:

כל זרה כתיב בה״א חוץ מאחד באל״ף והיה לכם לזרא (במדבר י״א כ') ולמה באל״ף? מלמד שהיו אוכלין אכילה אחת ונתזרין ממנה ומתין שנאמר לא זרו מתאוותם וגו' ואף אלהים עלה בהם (תחלים ע"ח ל'). כל משה חסר ו' ולמה, לפי שנחסר לו שער אחד מן החכמות שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח' ו') לפי שחמשים שערי בינה הן, מ״ט ניתנו למשה בסיני ואחד לא ניתן לו. ואיזה הוא זה שער סיום הספר, (שמונת פסוקים אחרונים שבתורה שכתבם בדמע) ואחר מיתתו נתעלם מיהושע שער אחד ונשתיירו מ״ח שערים. וכמה נתבקש שלמה עליו (על שער נ' בבינה) ולא היה יכול לו שנאמר ביקש שלמה למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת (קהלת י״ב י'), אמר הקב״ה כבר כתבתי על ספרן של ישראל זו תורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים ל״ד י'). ואהרן למה חסר ו'? אלא אינו דין שיהא משה חסר ואהרן מלא. כל כהן וכהנים חסר ו׳ למה? לפי שנתחלק מביניהם אליהו זכור לטוב (עי׳ לעיל טעם אחר). כל מעלות במעלות מלאין בר מן א' לא תעלה במעלת (שמות כ׳ כ״ג) חסר וי״ו ולמה? שאפילו עלה מעלה אחת נפסלת. כל מכשול שבמקרא מלא, בר מן א' חסר, ולפני עור לא תתן מכשל (ויקרא י״ט י״ד) לפי שאינו מכשול ממש אלא שלא תדבר דבר שחבירך נכשל בו, כענין שנאמר לכן כה אמר ה' הנני נותן אל העם הזה מכשולים (ירמיה ו' כ״א), כל חק חסר וי״ו למה? שאם יעברו ישראל על החוקים יתייסרו בשש צרות כנגד ו' של חוק שחסר (והן הנזכרים באיוב ה׳ י"ט).

אָמַר רָבָא: תְּרֵי הֲווּ, וְנָפַל חַד עַל חַבְרֵיהּ וְקַטְעֵיהּ לְיָדֵיהּ, וְאַשְׁכְּחוּ דִּכְתִיב עִילוּיֵהּ: אַנְתְּ צָבִית לְאַחְרוּבֵי בֵּיתָא, וְיָדָךְ (אושלת לי) [אַשְׁלֵימַת לֵיהּ]. בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (במדבר י׳:י״א) ("ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן") (שמות מ׳:י״ז) ["וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן"], וְאָמַר מַר: שָׁנָה רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, שְׁנִיָּה, הֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וְשָׁלַח מְרַגְּלִים, [וּכְתִיב: (במדבר י׳:י״א) "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"]. וּכְתִיב: (שם) "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים", (ו)אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: (מלמד) שֶׁסָּרוּ [אוֹתוֹ הַיּוֹם] מֵאַחֲרֵי ה'. וּכְתִיב: (שם יא) "וְהָאסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה", וּכְתִיב: (שם) "עַד חֹדֶשׁ יָמִים", דַּהֲווּ לְהוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בְּסִיוָן. וּכְתִיב: (שם יב) "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים". דַּהֲווּ לְהוּ עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּסִיוָן. וּכְתִיב: (שם יג) "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים", וְתַנְיָא: בְּכ"ט בְּסִיוָן שָׁלַח מֹשֶׁה מְרַגְּלִים, וּכְתִיב: (שם) "וַיָּשׁוּבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם", הַנֵי "אַרְבָּעִים, נְכִי חַד" הֲווּ? אָמַר אַבַּיֵי: תַּמּוּז דְּהַהִיא שַׁתָּא מַלוּיֵי מַלְיוּהָ, דִּכְתִיב: (איכה א׳:ט״ו) "קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי", וּכְתִיב: (במדבר י״ד:א׳) "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא", וְאָמַר רַבָּה, [אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן]: אוֹתָהּ הַלַּיְלָה, לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, אֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. חָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (מלכים ב כ״ה:ח׳) "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ, הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וְגוֹ', וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה'". (איני, והכתיב:) [וּכְתִיב]: (ירמיהו נ״ב:י״ב) "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה וְגוֹ' וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ", וְתַנְיָא: אִי־אֶפְשָׁר לוֹמַר, 'בְּשִׁבְעָה', שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר: 'בַּעֲשָׂרָה', וְאִי־אֶפְשָׁר לוֹמַר, 'בַּעֲשָׂרָה', שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר: 'בְּשִׁבְעָה'! הָא כֵּיצַד? בְּשִׁבְעָה בּוֹ נִכְנְסוּ הַגּוֹיִים לַהֵיכָל, וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְקִלְקְלוּ בּוֹ [שְׁבִיעִי], שְׁמִינִי, וּתְשִׁיעִי, עַד שֶׁפָּנָה הַיּוֹם סָמוּךְ לְחֶשְׁכַת עֲשִׂירִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ו׳:ד׳) "אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב". לְעֵת עֶרֶב הִצִּיתוּ בּוֹ אֶת הָאֵשׁ וְנִשְׂרַף עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה בָּעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (בן זכאי): אִלְמָלֵא הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, לֹא קְבַעְתִּיו אֶלָּא בָּעֲשִׂירִי, מִפְּנֵי שֶׁרֻבּוֹ שֶׁל הֵיכָל נִשְׂרַף בּוֹ, וְרַבָּנָן? (אמרי) אַתְחַלְתָּא דְּפוּרְעָנוּתָא עָדִיף, דְּבִתְשִׁיעִי הוּא דְּהַוְיָא. וּבַשְּׁנִיָּה, מְנָא לָן? דְּתַנְיָא: (רבי יוסי אומר:) מְגַלְגְּלִין זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי, וְחוֹבָה לְיוֹם (חובה) [חַיָּב]. אָמְרוּ: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה, אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת הָיָה, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית הָיָה, וּמִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָרִיב הָיְתָה, וְהַלְוִיִּים עוֹמְדִים עַל דּוּכָנָם וְאוֹמְרִים שִׁירָה, וּמַה שִּׁירָה הָיוּ אוֹמְרִים? (תהילים צ״ד:כ״ג) "וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם", וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר: "יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹהֵינוּ", עַד שֶׁבָּאוּ גּוֹיִים וּכְבָשׁוּם, וְכֵן בַּשְּׁנִיָּה. 'נִלְכְּדָה בֵּיתָר', גְּמָרָא. 'נֶחְרְשָׁה הָעִיר', נַמִּי גְּמָרָא. תַּנְיָא: כְּשֶׁחָרַשׁ טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת (האולם) [הַהֵיכָל], נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֵהָרֵג, בָּא אוֹתוֹ הֶגְמוֹן לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְאָמַר: 'בַּעַל הַחֹטֶם מִתְבַּקֵּשׁ', 'בַּעַל הַחֹטֶם מִתְבַּקֵשׁ'. שָׁמַע רַבָּן גַּמְלִיאֵל אָזַל טָשָׁא מִינֵיהּ. אָזַל לְגַבֵּיהּ בְּצִנְעָא, אָמַר לֵיהּ: אִי מַצִילְנָא לָךְ, מַיְתִּית לִי לְעָלְמָא דְּאָתֵי? אָמַר לֵיהּ: אִין. [אָמַר לֵיהּ]: אִישְׁתַּבַּע לִי, אִישְׁתַּבַּע לֵיהּ. סָלִיק לְאִיגְרָא נָפַל וּמִית. וּגְמִירִי: דְּכִי גְּזִירִי גְּזֵרְתָּא וּמִית חַד מִינַיְהוּ, מְבַטְּלִין לֵיהּ לִגְזֵרְתָּא. יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: אוֹתוֹ הֶגְמוֹן מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.