במדבר יא:כט מדרש: מדרש תנחומא, קוהלת רבה, מדרש תהילים וסדר עולם רבה

דָּבָר אַחֵר, וָאֶתְחַנָּן אֶל ה'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְגוֹ' (קהלת ט, יא). לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, זֶה עֲשָׂהאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָאִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה (ש״‎ב ב, יח), שֶׁהָיָה רָץ אַחֲרֵי אַבְנֵר. אָמַר לוֹ אַבְנֵר, סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי (שם פסוק כב). וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, שֶׁהָיָה קַל בְּרַגְלָיו. מַה כְּתִיב: וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ (שם פסוק כג). וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה, זֶה אַבְנֵר. כְּשֶׁהָלַךְ אֵצֶל דָּוִד מַה כְּתִיב: וְיַטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וְיַכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ (שם ג, כז). וְהֵיכָן הָיְתָה גְּבוּרָתוֹ. הֱוֵי, לֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה. וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, זֶה שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיֶחְכַּם מִכָּל הָאָדָם (מל״‎א ה, יא). וְהוֹרִידוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכִּסְּאוֹ, וְהָיָה הַמַּלְאָךְ מְזַמֵּן וּמֵבִיא לוֹ כִּכַּר לֶחֶם וּקְעָרָה שֶׁל גְּרִיסִין בְּכָל יוֹם. הֱוֵי, לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם. וְלֹא לַנְּבוֹנִים עֹשֶׁר, זֶה אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי (איוב יט, כא). וְלֹא לַיּוֹדְעִים חֵן, זֶה יְהוֹשֻׁעַ. שְׁנֵי דְּבָרִים אָמַר בִּפְנֵי רַבּוֹ, וְאֵלּוּ הֵן וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה וְגוֹ' (במדבר יא, כח). אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים (שם פסוק כט). וְאֶחָד בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה (שמות לב, יז). אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, יְהוֹשֻׁעַ, עָלֶיךָ נִשְׁעָנִים וּבְטוּחִים שֶׁתַּנְחִיל אֶת הָאָרֶץ, וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לְהַפְרִישׁ בֵּין קוֹל לְקוֹל. אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְגוֹ' (שם פסוק יח). הֱוֵי, וְלֹא לַיּוֹדְעִים חֵן. דָּבָר אַחֵר, לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה מְקַפֵּץ כָּאֲרִי בְּמַתַּן תּוֹרָה. מַה כְּתִיב שָׁם, וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים (שם יט, ג), וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם (שם פסוק כה). וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה מְנַגֵּחַ בַּמַּלְאָכִים לְמַעְלָה. וּכְשֶׁרָאָה עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִתְיָרֵא. לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: עִיר גִּבּוֹרִים עָלָה חָכָם (משלי כא, כב). וְאוֹמֵר: לֶחֶם לֹא אָכַל (שמות לד, כח). וְלֹא לַנְּבוֹנִים עֹשֶׁר, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יֵלֵךְ נָא ה' בְּקִרְבֵּנוּ (שם לד, ט). רַב הוּנָא שָׁאַל לִשְׁמוּאֵל, מַאי דִּכְתִיב: עֵת וּפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם (קהלת ט, יא). אָמַר לוֹ: עָתִיד הוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם וְיֵעָנֶה. אָמַר, מֹשֶׁה אָחַז אֶת הַתְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶתְחַנָּן אֶל ה' וְגוֹ'.

שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וגו', כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ, אֶתְמוֹל (בראשית כט, א): וַיִּשָֹּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו, הַיּוֹם כְּתִיב (בראשית מט, לג): וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה. וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה זֶה יַעֲקֹב, אֶתְמוֹל (בראשית כט, י): וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּאָדָם שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקַק מֵעַל פִּי הַצְּלוֹחִית, וְהַיּוֹם (בראשית מו, ה): וַיִּשְֹּׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, בְּגוּפוֹ, וַאֲפִלּוּ בִּגְלַקְטִיקָא לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִטָּעֵן. וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם זֶה יַעֲקֹב. אֶתְמוֹל (בראשית לא, נד): וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וגו' וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם, וְכִי אֶחָיו הָיוּ, אָח אֶחָד הֲוָה לֵיהּ וְהַלְּוַאי קַבְרֵיהּ, וַהֲלֹא בָנָיו הָיוּ, אֶלָּא כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשִׁכְמוֹ דִּמָּה אוֹתָן לוֹ וְקָרָא אוֹתָן לוֹ אַחִים, וְהַיּוֹם (בראשית מג, ב): שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל וגו'. וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עשֶׁר זֶה יַעֲקֹב (בראשית ל, מג): וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן מְלַמֵּד שֶׁהָיָה לוֹ [דגמה] מֵעֵין דֻּגְמָה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם. וְהַיּוֹם (בראשית מז, יב): וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וגו'. וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן, זֶה יַעֲקֹב, אֶתְמוֹל (בראשית מח, יט): יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי, יוֹדֵעַ אֲנִי מַעֲשֶׂה יְהוּדָה בְּתָמָר, מַעֲשֶׂה רְאוּבֵן בְּבִלְהָה, מָה אִם דְּבָרִים שֶׁלֹא נִתְגַּלּוּ לְךָ נִתְגַּלּוּ לִי, דְּבָרִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ לְךָ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְהַיּוֹם אָמַר לוֹ (בראשית מז, כט): אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וגו' אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. דָּבָר אַחֵר, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ זֶה עֲשָׂהאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ב, יח): וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם וגו', וּמֶה הָיָה קַלּוּתוֹ שֶׁהָיָה רָץ עַל סָאסֵי שִׁיבּוֹלַיָא וְאֵינָן מִשְׁתַּבְּרִין, אֶתְמוֹל וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו, וְהַיּוֹם (שמואל ב ב, כג): וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית וגו'. וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה זֶה אַבְנֵר, דִּכְתִיב (שמואל א כו, טו): הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל וגו', דְּאָמַר רַבִּי אַסֵּי מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן, נֹחַ לוֹ לָאָדָם לְהָזִיז כֹּתֶל בָּנוּי שֵׁשׁ אַמּוֹת בְּעֹבִי, מִלְּהָזִיז רַגְלוֹ אַחַת שֶׁל אַבְנֵר, וְהַיּוֹם (שמואל ב ג, לג): הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר. וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם זֶה שְׁלֹמֹה, אֶתְמוֹל (מלכים א ה, ב): וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח, וּכְתִיב: עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֵן בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְכֵן כָּל אִשָּׁה וְאִשָּׁה עוֹשָׂה לוֹ סְעוּדָה, כַּסְּבוּרָה שֶׁהוּא סוֹעֵד אֶצְלָהּ, וְהַיּוֹם (קהלת ב, י): וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי, מַאן דְּאָמַר קוּדֵיהּ, וּמַאן דְּאָמַר קָנֵיהּ, וּמַאן דְּאָמַר קְשַׁרְתֵּיהּ. וְגַם לֹא לַנְּבוֹנִים עשֶׁר זֶה אִיּוֹב, אֶתְמוֹל (איוב א, ג): וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וגו' וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא פָּרַץ גְּדֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּכָל מָקוֹם מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם זְאֵבִים הוֹרְגִים אֶת הָעִזִּים, בְּרַם בְּאִיּוֹב הָעִזִּים הוֹרְגִים אֶת הַזְּאֵבִים, וְהַיּוֹם (איוב יט, כא): חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי וגו'. וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן זֶה יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר רַבִּי אַחְוָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא שְׁנֵי דְבָרִים דִּבֶּר יְהוֹשֻׁעַ בִּפְנֵי משֶׁה וְלֹא נִגְמַל חֵן בְּעֵינָיו, וְאֵלּוּ הֵן, אֶחָד בְּמִנּוּי הַזְּקֵנִים, וְאֶחָד בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. בְּמִנּוּי הַזְּקֵנִים, דִּכְתִיב (במדבר יא, כח): אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם, אָמַר לוֹ כַּלֵּם וְהַעֲבִירֵם מִן הָעוֹלָם (במדבר יא, כח): וַיֹּאמֶר לוֹ משֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי, אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּךָ אֲנִי מִתְקַנֵּא, הַלְּוַאי בְּנִי כַּיּוֹצֵא בְךָ, הַלְּוַאי כָּל יִשְׂרָאֵל כַּיּוֹצֵא בְךָ (במדבר יא, כח): וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים וגו'. וְאֶחָד בָּעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יז): וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה, אָמַר לוֹ משֶׁה, יְהוֹשֻׁעַ, אָדָם שֶׁעָתִיד לְהַנְהִיג שְׂרָרָה עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין קוֹל לְקוֹל. אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יז, יא): וְגָבַר יִשְׂרָאֵל. וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ. קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ, אָמַר רַבִּי אַסֵּי קוֹל קִילּוּס שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲנָא שָׁמֵיעַ. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַסֵּי אָמַר אֵין לְךָ כָּל דּוֹר וָדוֹר שֶׁלֹא נָטַל אוּנְקִי אַחַת שֶׁל עֵגֶל.

מי יתן מציון ישועת ישראל. א"ר לוי כל הברכות והנחמות והטובות שהקב"ה מביא על ישראל כולם מציון. תורה מציון שנאמר (ישעיה ב ג) כי מציון תצא תורה. ברכה מציון שנאמר (תהלים קלד ג) יברכך ה' מציון. הופעה מציון שנאמר (שם נ ב) מציון מכלל יופי אלקים הופיע. סעידה מציון שנאמר (שם כ ג) ומציון יסעדך. חיים מציון שנאמר (שם קלג ג) כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. גדולה מציון שנאמר (שם צט ב) ה' בציון גדול. ישועה מציון שנאמר (שם יד ז) מי יתן מציון ישועת ישראל. את מוצא שני פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון אחד בספר ראשון ואחד בספר שני. ולמה א"ר לוי הרב אמר אחד והתלמיד אמר אחד. הרב אמר אחד (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם. והתלמיד אמר (במדבר יא כט) ומי יתן את כל עם ה' נביאים. לא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעולם הזה אבל לעולם הבא שניהם מתקיימין. דברי הרב מנין שנאמר (יחזקאל לו כו) ונתתי לכם לב חדש. דברי התלמיד מנין שנאמר (יואל ג א) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר. דבר אחר למה שני פעמים. ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי אמר לפי שהתינוקות אומרים שני פעמים ביום אחד שחרית ואחד ערבית (דברי הימים-א טז לה) הושיענו אלקי ישענו. לפיכך שני פעמים מי יתן מציון. אמר ר' תנחומא אמרית יתיה לפני ר' נחוניא ואמר לי לא מן השם הוא זה אלא מפני שכתוב הושיענו אלקי ישענו אחד בספר תהלים ואחד בדברי הימים. לפיכך שתי פעמים. משל לבן מלך שארס בת מלך וקבעו פרוסטגמיא ביום פלוני. בנו של מלך מצפה לשמחתו ובתו של מלך מצפה לשמחתה. מי מעכב פרוסטגמיא. שנאמר (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי: