במדבר יב:ג מדרש: מדרש תנחומא, אוצר מדרשים, דברים רבה ופסיקתא דרב כהנא

וּשְׁנֵיהֶם בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד (במדבר יב, ג). יִרְאָה, דִּכְתִיב: כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים (שמות ג, ו).

י״ג) ועוד בא וראה ענותנותו של משה, שכשאמר לו הקב״ה עשה אהל מועד, עשהו. וכאשר נעשה, מרוב ענוה שהיתה בו יצא לחוץ, אמר לו הקב״ה למה יצאת לחוץ לך נאה לשרתני. ומנין שקראו הקב״ה ואמר לו כן? שנאמר ויקרא אל משה, וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר. וגם התורה העידה בו שהוא עניו, שנאמר והאיש משה עניו מאד, לכך זכה משה להנתן דת על ידו ולשרות שכינה עליו, שכך אמר ישעיה רוח אלהים עלי יען משח ה׳ אותי לבשר ענוים, לבשר חסידים לא נאמר אלא לבשר ענוים, מכאן שגדולה ענוה מכל מצות שבעולם. הביט הקב״ה בכל ההרים ולא מצא הר שראוי ליתן תורה עליו ולהשרות שכינה עליו כהר סיני, ומפני מה זכה הר סיני לכל זאת? מפני שהשפיל את עצמו, שכשראה שהר חרמון והר שריון היו מתגרים זה עם זה, זה אומר עלי ישכון, וזה אומר לא כי אם עלי ישכון, אז כשראה סיני שהיו מתגרים זה עם זה והגביהו את עצמן, השפיל הוא את עצמו. ולפיכך ראה הקב״ה בשפלותו והשרה שכינתו עליו, שהאלהים רם ונשא ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע.

דָּבָר אַחֵר, וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לט, יב): בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן יִסַּרְתָּ אִישׁ וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם, מַהוּ בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן, עַל יְדֵי עָוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה בְּיַד משֶׁה שֶׁהוֹכִיחַ אֶת בָּנֶיךָ וְאָמַר לָהֶם (במדבר כ, י): שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, יִסַּרְתָּ אוֹתוֹ וְהוֹכַחְתָּ אוֹתוֹ. וְאֵין אִישׁ אֶלָּא משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ג): וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד. מַהוּ וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ, כָּל חֶמְדָה שֶׁהָיָה מִתְאַוֶּה משֶׁה לִכָּנֵס לָאָרֶץ, הֵמַסְתָּ אוֹתוֹ כָּעָשׁ הַזֶּה שֶׁנִּכְנַס בַּכֵּלִים וּמַרְקִיבָן. וְאֵין חֲמוּדוֹ אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, יט): וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה וגו', וְאִם כָּךְ הִגִּיעַ לְמשֶׁה הַצַּדִּיק, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שְׁאָר כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁהֵם מְתֻקָּנִין לַהֶבֶל וּמְתֻקָּנִין לְיוֹם הַדִּין, אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם, אָמַר רַב אַחָא שֶׁנַּעֲשָׂה אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ז, א): רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, עַכְשָׁו הוּא מִתְחַנֵּן וּמִתְחַבֵּט וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'.