במדבר יב:טז מדרש: תנחומא בובר, ספרי זוטא ומדרש תנחומא

[שלח לך אנשים]. זש"ה לא ידעו ולא יבינו (בחשיכה יתהלכו) כי טח מראות עיניהם (ישעיה מד יח), מה ראה לומר אחר מעשה מרים, שלח לך, אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שהם באין ואומרין לשון הרע על הארץ, אמר הקב"ה שלא יאמרו לא היינו יודעין עונשו של לשון הרע מהו, לפיכך סמך את הענין [זה] לזה, ולפי שדיברה מרים באהיה, לקתה בצרעת, כדי שיהו הכל יודעין עונשו של לשון הרע, שנאמר ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן (במדבר יב טז), שאם באו לומר לשון הרע יהיו מסתכלין במעשה מרים, ואעפ"כ לא רצו ללמד, לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו, לכך כתב הקב"ה שילוח מרגלים, אחר מעשה מרים.

ואחר נסעו מחצרות, כיצד היו השבטים נוסעין חציין נסעו וחציין לא נסעו שנאמר ואחר נסעו העם מחצרות. כיון שטהרה מרים ויחנו במדבר פארן כיון שבאו למדבר פארן היו ראוין ליכנס לארץ ישראל מיד אלולי שעמדו ובקשו לשלוח לפניהם מרגלים לפי שעיקר חנייתן במדבר פארן היתה להכנס לארץ ישראל שנאמר ויסעו מהר י״י דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במדבר י לג) ואין מנוחה אלא ארץ ישראל וירושלם שנא' זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה (תהלים קלב יד):

‎וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם (תהלים כה, יד). אֵי זֶה הוּא סוֹד שֶׁגִּלָּה לִירֵאָיו, זוֹ הַמִּילָה, שֶׁלֹּא גִלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְטוֹרִין שֶׁל מִילָה אֶלָּא לְאַבְרָהָם. סוֹד ה' לִירֵאָיו, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה. מַהוּ סוֹד? ס' שִׁשִּׁים, ו' שִׁשָּׁה, ד' אַרְבָּעָה, הֲרֵי שִׁבְעִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ שִׁבְעִים שֶׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה (דברים י, כב) וַאֲנִי מַעֲמִיד מֵהֶם שִׁבְעִים זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יב, טז). וַאֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ מֹשֶׁה שֶׁיֶּהְגֶּה אֶת הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, לְפִיכָךְ כְּתִיב: סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.