וַיִּקַּ֞ח אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מַחְתּ֣וֹת הַנְּחֹ֔שֶׁת אֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יבוּ הַשְּׂרֻפִ֑ים וַֽיְרַקְּע֖וּם צִפּ֥וּי לַמִּזְבֵּֽחַ׃
מדרש לקח טוב
פס'. ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא. נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה שארה הנה זמה היא מה באזהרה ג' דורות למטה לבתה ובת בתה ובת בנה אף בעונש ג' דורות למעלה חמותו ואם חמותו ואם חמיו מה כאן בשריפה שנאמר באש ישרפו אותו ואתהן אף להלן בשריפה זו היא ששנינו במסכת סנהדרין אלו הן הנשרפין חמותו ואם חמותו ואם חמיו. בתו ובת בתו. ובת בנו. בת אשתו. בת בתה. ובת בנה. באש ישרפו. יכול שריפה ממש כשריפת פרים הנשרפים. נאמר כאן שריפה ונאמר בעדת קרח שריפה שנאמר (במדבר י״ז:ד׳) אשר הקריבו השרופים. מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים דכתיב בנפשותם שנפשותם נשרפים וגופם קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים זו היא ששנינו במסכת סנהדרין מצות הנשרפים שוקעים אותו בזבל עד ארכובותיו. ומסקנא מדליק את הפתילה של אבר ופותח את פיו בצבת וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו. אותו ואתהן את אחת מהן שהרי אם בא על חמותו לא נתחייבה אשתו שריפה. ואם בא על בת אשתו לא נתחייבה אשתו שריפה. ולמה הוציאו הכתוב בלשון אתהן שמשמע את שתיהן כדי ללמדך על שתיהן דין אחד באשה ובאמה באשה ובבתה והוא הדין לדורות שניתוספו עליהן בת בתה ובת בנה:
תנחומא בובר
ואת כל העדה הקהל (ויקרא ח ג). א"ל הקב"ה למשה, חלוק לו כבוד כנגד כל ישראל, כדי שיראו אותו שהוא נכנס לכהונה גדולה ותתרה בהן, שלא יחלוקו על הכהונה כקרח וכעדתו, שאני יודע שעתיד עוזיה לעמוד ולחלוק על הכהונה, שנאמר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וגו' (במדבר יז ה), הוא אינו מזרע לוי, כשם שהיה קרח, א"ל זכרון שאתה עשה לקרח אתה עושה לו, א"ל לא יהיה כקרח וכעדתו (במדבר יז ה), א"ל והיאך אתה עושה לו, א"ל כאשר דבר ה' ביד משה לו (שם שם), א"ל כשם שעשיתי לידך, ויוציאה (מחיקו) והנה ידו מצורעת כשלג (שמות ד ו), כך אני עשה לו, לפיכך ואת כל העדה הקהל.