במדבר יח:ו מדרש: במדבר רבה וספרי זוטא

וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ (במדבר ג, ו), יְשָׁרְתוּהוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ וִימַנֶּה מֵהֶם גִּזְבָּרִין וַאֲמַרְכְּלִין, וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים קא, ו): עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי וגו' (במדבר ג, ז ח): וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וגו' וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וגו', שֶׁהָיוּ חוֹנִים סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְהֵם הָיוּ נוֹשְׂאִין כֵּלָיו וְטוֹעֲנִין אוֹתָם, (במדבר ג, ט): וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וגו', יָכוֹל יְשָׁרְתוּהוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ מְלַאכְתּוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ג, יב): וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי וגו' לִי הַלְוִיִּם וגו' (במדבר יח, ו): נְתֻנִים לַה', לַשֵּׁם הֵם מְסוּרִים, לַכֹּהֲנִים וְלֹא לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, שֶׁהָיוּ שׁוֹעֲרִים וּמְשׁוֹרְרִים וְשׁוֹמְרִין כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְנוֹשְׂאִין אוֹתָם וְטוֹעֲנִים אוֹתָם, (במדבר ג, י): וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וגו', כְּשֵׁם שֶׁנִּצְטַוּוּ הַלְוִיִּם כֵּן נִצְטַוּוּ הַכֹּהֲנִים עַל עֲבוֹדָתָם, וְכֻלָּם עַל יְדֵי משֶׁה, (במדבר ג, י): וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, הֲרֵי זֶה עוֹנֶשׁ.

ואני, מוסיף על מעשיך הנה בשמחה. כל מקום שהוא אומר הנה הרי ענין שמחה:

ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל, במעשר מן הערימה ואתם בתרומת מעשר: