במדבר יט:טז מדרש: מדרש לקח טוב, ספרא, מדרש אגדה וספרי זוטא

כי מי אשר יחבר קרי כלומר מי הוא אשר בחר בו הקב"ה ונתחבר לו החיות ודומה לו אמר דוד (תהלים פט) מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה. ד"א כי מי אשר יחבר אל כל החיים יש בטחון פירושו כל זמן שהאדם בחיים יש בטחון לחזור בתשובה ומשמת אין לו דרך לעשות תשובה ומעשים טובים שנאמר (שם פח) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. ואומר (שם קטו) לא המתים יהללו יה. ואומר (שם קמו) אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי. כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. (קהלת ט׳:ד׳) רבותינו אמרו תנוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. מן האריה המת. דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת. תנן התם במסכת ידים אמרו צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקדש מטמאין את הידים וספרי המוכסים אין מטמאין את הידים. אמר רבן יוחנן בן זכאי וכי אין לנו מן הפרושים אלא זו בלבד הרי הן אומרים עצמות חמור טהורין שנאמר (ויקרא י״א:ח׳) ובנבלתם לא תגעו פרט לעצמות שאינן קרוין נבלה. ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים שנאמר (במדבר י״ט:ט״ז) או במת או בעצם אדם או בקבר. אמרו לו כפי חיבתן הן טמאין שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות. אמר להן אף כתבי הקדש לפי חיבתן היא טמאתן. וספרי המוכסין אינן חביבין ואין מטמאים את הידים. והקב"ה קידש את ישראל במצותיו ואמר להן קדושים תהיו אבל לא הזהיר מליטמא למתים אלא הכהנים שנאמר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן. בני אהרן הוזהרו ולא שאר ישראל הוזהרו. בני אהרן הוזהרו ולא בנות אהרן. הכהנים. להוציא את החללים. בני אהרן. להביא את הקטנים. ואמרת אליהם. להזהיר הגדולים על הקטנים. לנפש לא יטמא. להביא רביעית דם שתצא מן המת שהוא בל יטמא לו. לפי שישראל מיטמאין למתים הזהיר הקב"ה לכהנים שלא ליטמא בהם שהם קרובין לעבודת הקדש. בעמיו. בזמן שעמיו שם. כלומר בזמן שיש לו למת קוברין. בעמיו. שעושין מעשה עמיו. ומתעסקין בו מלמד שמיטמא הכהן למת מצוה. ואי זה הוא מת מצוה שהכהן מיטמא לו כל שקורא ואין מי עונהו. ומת מצוה קנה מקומו ואין אדם רשאי לפנותו. כהן שמטמא במזיד לוקה משום דכתיב לא יטמא יש שנטמא ואינו לוקה:

[ב] "והנושא אותם" מה ת"ל? שיכול אין לי מטמא במשא אלא המרכב בלבד. משכב ומושב מנין? ודין הוא! ומה אם מרכב שאין מגעו מטמא בגדים – משאו מטמא בגדים, משכב ומושב שמגעם מטמא בגדים אינו דין שמשאם מטמא בגדים?! גולל ודופק יוכיחו! שמגעם מטמא בגדים ואין משאם מטמא בגדים.

[ו] "בבשר הזב" – ולא בעצם הפורש ממנו, ולא בבשר הפורש ממנו. קל וחמר לפורש מן הטהור שיהיה טהור. הא מה אני מקיים "או בעצם אדם או בקבר"? זה אבר הפורש מן החי בין פרק לפרק.