במדבר יט:כא מדרש: ספרא, במדבר רבה, מדרש אגדה וספרי זוטא

(ד) מבנין אב משני כתובים – כיצד? לא פרשת הנרות כהרי פרשת שלוח טמאים ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנרות הצד השוה שבהן שהם ב"צו" – מיד ולדורו'. אף כל דבר שהוא ב"צו" – יהא מיד ולדורות.

וְכָתַב אֶת הָאָלֹת (במדבר ה, כג), כְּדִכְתִיבִין שֶׁאִם כְּתָבָן לְמַפְרֵעַ פְּסוּלָה, בָּא לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַמְגִלָּה מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא כּוֹתֵב (במדבר ה, יט כב): מִוְּאִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וגו' וְאַתְּ כִּי שָׂטִית וגו' וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן וגו' וּבָאוּ הַמַּיִם וגו', וְלֹא הָיָה כּוֹתֵב (במדבר ה, כב): וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי, מַאי טַעְמֵיהּ, אָלֹת אָלוֹת מַמָּשׁ, וְאֶת לְרַבּוֹת צַוָּאוֹת וְקַבָּלוֹת. הָאָלֹת, לְרַבּוֹת קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת, כְּגוֹן (במדבר ה, יט): הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים וגו', שֶׁמִּכְּלַל הֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ לָאו. הָאֵלֶּה, לִמְעֻטֵּי קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, חַד אָמַר מַשְׁבִּיעַ וְאַחַר כָּךְ כּוֹתֵב, וְחַד אָמַר כּוֹתֵב וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעַ. מַאן דְּאָמַר מַשְׁבִּיעַ וְאַחַר כָּךְ כּוֹתֵב, כְּמָה דְהִיא קְרָיָה (במדבר ה, יט): וְהִשְׁבִּיעַ (במדבר ה, כג): וְכָתַב. וּמַאן דְּאָמַר כּוֹתֵב וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעַ, כְּדֵי לִסְמֹךְ שְׁבוּעָה לְהַשְׁקָאָה, וְאֵין מֻקְדָם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. (במדבר ה, כג): הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר, לֹא עַל לוּחַ וְעַל הַנְּיָר אֶלָּא עַל הַמְּגִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּסֵּפֶר. כְּתָבָהּ אִגֶּרֶת, פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּסֵּפֶר. כְּתָבָהּ עַל שְׁנֵי דַפִּין פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּסֵּפֶר, סֵפֶר אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם. אֵין כּוֹתְבִין לֹא בְקוֹמוּס וְלֹא בְקַנְקַנְתּוּם וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁרוֹשֵׁם אֶלָּא בִּדְיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה, כג): וּמָחָה, כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לִמָּחֵק. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, מַה לַּעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמַר הַמָּקוֹם סֵפֶר שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, סִפְרֵי מִינִין שֶׁמְּטִילִין אֵיבָה וְקִנְאָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ מִן הָעוֹלָם, וְשׂוֹרֵף אֶת הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבּוֹ עִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹא נִכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. (במדבר ה, כג): וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים, מַגִּיד הַכָּתוּב עֲשֵׂה אֶת הַמַּיִם מָרִים.

ומזה מי הנדה. כשם שהעגל טמא את הטהור, כך עושין מי נדה מטמאין כל טהור: