וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַטָּמֵ֖א יִטְמָ֑א וְהַנֶּ֥פֶשׁ הַנֹּגַ֖עַת תִּטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ (פ)
ספרי במדבר
וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש שומע אני ששלשתן במקום אחד תלמוד לומר במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. מצורע היה בכלל ויצא מן הכלל ולמד על הכלל, מה מצורע שהוחמרה טומאתו חמור שלוחו משלוח חברו, אף כל שהוחמרה טומאתו חמור שלוחו משלוח חברו. מכאן מנו חכמים למחיצות כל שהזב מטמא מצורע מטמא, חמור מצורע שמטמא בביאה. כל שטמא מת מטמא זב מטמא חמור הוב שהוא מטמא תחת אבן מסמא. כל שטבול יום מטמא טמא מת מטמא חמור טמא מת שהוא מטמא את האדם, כל שמחוסר כפורים פוסל טבול יום פוסל חמור שבני ישראל שהוא פוסל את התרומה:
סדר עולם רבה
וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית וגו', שאו את ראש וגו', מבן עשרים שנה וגו', ואתכם יהיו וגו' (במדבר א׳:ג׳), ואחר כך פקד כל בכר זכר לבני ישראל וגו' (שם ג מ), ואחרי כן נשא את ראש בני קהת וגו' (שם ד ב), ואחרי כן נשא את ראש בני גרשון גם הם וגו' (שם ד כב), ואחרי כן (נשא את ראש) בני מררי וגו' (שם ד כט), ואחרי כן על פי ה' פקד אותם ביד משה (שם ד מט). בי"ד באייר שחטו טמאי נפש פסח שני, שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו', ויאמרו האנשים ההמה אליו וגו', וידבר ה' אל משה לאמר וגו', איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו' (שם ט). ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן (שם י יא), נמצאו עושין במדבר סיני י"ב חדש חסר עשרה ימים, ואומר ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם וגו' (שם לג ב), נסעו ממדבר סיני ובאו להם לקברות התאוה, ועשו שם שלשים יום, שנאמר לא יום אחד תאכלון וגו', עד חדש ימים וגו' (שם יא), נסעו מקברות התאוה ובאו לחצרות, ועשו שם שבעה ימים, שנאמר ותסגר מרים וגו' שבעת ימים (שם יב טו), נסעו מחצרות ובאו להן למדבר פארן בכ"ח בסיון, ובכ"ט בסיון שלח משה מרגלים, שנאמר והימים ימי בכורי ענבים (שם יג כ), וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (שם יג כה), ותשעה באב היה, שתמצא אומר בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, אחר מרגלים היתה מחלוקתו של קרח ובליעתו, שנאמר אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש וגו' (שם טז יד), ויחר אף ה' בישראל (שם לב יג), ואומר והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה וגו' (דברים ב יד), י"ט שנה היו חוזרין ומטורפין, וי"ט שנה ישבו בקדש ברנע, שנאמר ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם (שם א מו), נמצאו כל המסעות מ"ב מסעות:
סדר עולם רבה
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל וגו', (דברים א), מאחד בשבט ועד ששה באדר, שלשים וששה יום, פירש משה רבינו את כל התורה כולה, בששה בו ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות (שם לא יד), בשבעה באדר וילך משה וידבר וגו', ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (שם), שאין תלמוד לומר היום, ומה תלמוד לומר היום, מלמד שבשבעה באדר נולד משה ובשבעה באדר מת, שנאמר וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה', ויקבר אתו בני בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קברתו וגו', ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא כהתה עינו ולא נס לחה (שם לד), ויהי אחרי מות משה עבד ה' וגו', משה עבדי מת ועתה קום עבר וגו', ויצו יהושע את שטרי העם לאמר, עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ימים אתם עברים את הירדן הזה לבוא לרשת את הארץ אשר ה' אלהיכם נתן לכם לרשתה (יהושע א), והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו (שם ד יט), צא מהן שלשים ושלשה יום למפרע, ואתה למד שבשבעה באדר מת משה רבינו. שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, ואלו הן משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם ואלו הן באר ועמוד ענן והמן, מן בזכות משה, עמוד ענן בזכות אהרן, באר בזכות מרים, מתה מרים, נסתלקה הבאר, וחזרה להן לישראל בזכות משה ואהרן, מת אהרן, נסתלק עמוד הענן, וחזר להן בזכות משה, [מת משה] נסתלקו שלשתן, ולא חזרו, שנאמר ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד (זכריה יא ח), וכי בירח אחד מתו, והלא בשנה אחת מתו, מתה מרים בעשרה בניסן, ואהרן באחד באב, ומשה רבינו בשבעה באדר, אלא יום שמת משה, נסתלקו שלשתן ולא חזרו. מן המן שלקטו בשבעה באדר היו אוכלין עד ששה עשר בניסן, שנאמר וישבת המן ממחרת (השבת) באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא (יהושע ה יב), מה תלמוד לומר ובני ישראל אכלו את המן וגו' עד באם אל ארץ נושבת (שמות טז לה), יום שמת משה אותו היום פסק המן מלירד, עד באם אל קצה ארץ כנען (שם), אותו היום כלה המן שבידם, הרי ארבעים שנה חסר שלשים יום, ושלשים יום שהיו אוכלין עוגה שהוציאו בידם ממצרים, שהיה יפה להן כמן: