במדבר י:יד מדרש: מדרש תנחומא ותנחומא בובר

דָּבָר אַחֵר, אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְּאוֹתוֹת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן (שה״‎ש ב, ד). מַהוּ הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן. כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי, יָרְדוּ עִמּוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף מֶרְכָּבוֹת מַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן (תהלים סח, יח), וְהָיוּ עֲשׂוּיִין דְּגָלִים דְּגָלִים. לְכָךְ נֶאֱמַר: דָּגוּל מֵרְבָבָה (שה״‎ש ה, י). כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָן יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִין דְּגָלִים, הִתְחִילוּ מִתְאַוִּים לַדְּגָלִים. אָמְרוּ, וּלְוַאי שֶׁאָנוּ נַעֲשִׂין דְּגָלִים כְּמוֹתָן. לְכָךְ נֶאֱמַר: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן. הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן, זֶה הַר סִינַי, שֶׁשָּׁם נִתְּנָה הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי, וּשְׁתוּ בְּיֵין מָסַכְתִּי (משלי ט, ה). הֱוֵי אוֹמֵר, הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיַּיִן. וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. אָמְרוּ, הַלְוַאי הוּא מַגְדִּיל עָלַי אַהֲבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶיךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ (תהלים כ, ו). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְאַוֵּיתֶם בַּדְּגָלִים. חַיֵּיכֶם, הֲרֵינִי עוֹשֶׂה מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם, יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. מִיָּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה אַהֲבָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לְמֹשֶׁה, לְךָ עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַוּוּ, אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְּאוֹתוֹת. אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְּאוֹתוֹת, מִנֶּגֶד. מַהוּ מִנֶּגֶד, מֵרָחוֹק מִיל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְהוּ יִשְׂרָאֵל רְחוֹקִין מִן הָאֲרוֹן אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בְּמִדָּה (יהושע ג, ד). וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן סְמוּכִים לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּבָנָיו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאִם כָּעַסְתִּי עַל בָּנַי, יִהְיוּ עוֹשִׂין פְּשָׁרָה בֵּינִי לְבֵין בָּנַי. לְכָךְ הָיוּ סְמוּכִין לוֹ. אֲבָל הַשְּׁבָטִים, מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד. דָּבָר אַחֵר, אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְּאוֹתוֹת, וְהַחוֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, אַתְּ מוֹצֵא בְּכָל מָקוֹם יְהוּדָה רִאשׁוֹן. תְּחִלָּה לַדְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחוֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, הֲרֵי לַחֲנָיָה. לַנְּסִיעָה מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה (במדבר י, יד). לַקָּרְבָּנוֹת מִנַּיִן. דִּכְתִיב: וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן נַחְשׁוֹן בֶּן עֲמִינָדָב לְמַטֶּה יְהוּדָה (שם ז, יב). לַמִּלְחָמָה מִנַּיִן. דִּכְתִיב: מִי יַעֲלֶה לָנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֵם בּוֹ, וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה (שופטים א, א-ב). וְאַף כְּשֶׁיָּבֹא הַמְבַשֵּׂר, יְהוּדָה מִתְבַּשֵּׂר תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ (נחום ב, א). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה, נִתְאַוֵּיתֶם לִדְגָלִים, וּמִלֵּאתִי מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם. וְלֶעָתִיד לָבֹא, בִּזְכוּת הַדְּגָלִים אֲנִי גּוֹאֵל אֶתְכֶם, וּמְדַלֵּג עַל הַקֵּץ בִּזְכוּת אָבוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת (שה״‎ש ב, ח).

ד"א והחונים קדמה מזרחה, אתה מוצא בכל מקום יהודה קודם לדגלים, שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה (שם ב ג), הרי לחנייה, לנסיעה מנין, שנאמר (ונסע) [ויסע] דגל מחנה [בני] יהודה (שם י יד), לקרבנות מנין, שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון [וגו'] [נחשון בן עמינדב למטה יהודה] (שם ז יב). מנין למלחמה, [שנאמר] מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם בו, ויאמר ה' יהודה יעלה (שופטים א א ב), ואף כשיבוא המבשר יהודה מתבשר תחלה, שנאמר הנה על ההרים רגלי מבשר [משמיע שלום] חגי יהודה חגיך שלמי נדריך (נחום ב א). אמר להם הקב"ה בעולם הזה עשיתי אתכם דגלים, שנאמר איש על דגלו וגו', ולעולם הבא בזכות הדגלים אני (מדגל) [מדלג] וגואל אתכם, שנאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים וגו' (שה"ש ב ח).