במדבר י:לד מדרש: אוצר מדרשים, ויקרא רבה, במדבר רבה ומדרש אגדה

כיצד? בברייתו של עולם כתיב בראשית ועד יהי רקיע בתוך המים, ובמדבר כתיב וענן ה׳ עליהם יומם (במדבר י׳:ל״ד), ועוד נאמר פרש ענן למסך (תהילים ק״ה:ל״ט). בראשית – ויאמר אלהים יקוו המים, ובמדבר – ויט משה את ידו על הים ויולך וגו׳ (שמות י״ד:כ״א). בראשית – תדשא הארץ, ובמדבר – הנני ממטיר לכם לחם (שם ט״ז), ואומר והנה פרח מטה אהרן (במדבר י״ז:כ״ג). בראשית – יהי מאורות, במדבר – וה׳ הולך לפניהם יומם (שמות י״ג:כ״ב), ואומר לא ימיש עמוד הענן יומם (שם). בראשית – ישרצו המים וגו' ועוף יעופף, במדבר – ויהי בערב ותעל השלו (שם ט״ז). בראשית – ויברא אלהים את האדם בצלמו, ובמדבר – ומשה לא ידע כי קרן עור פניו (שם ל״ד). בראשית – וישבות ביום השביעי, ובמדבר – אכלוהו היום כי שבת היום (שם ט״ז).

בַּר קַפָּרָא פָּתַר קְרָיָא בַּתּוֹרָה, חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, זוֹ תּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ב, ו): כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעָה סִפְרֵי תּוֹרָה. וְלֹא חֲמִשָּׁה הֵן, בַּר קַפָּרָא עָבֵיד מֵרֵישֵׁיהּ דְּוַיְדַבֵּר (במדבר א, א): עַד (במדבר י, לה): וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן חַד. מִן וַיְהִי עַד (במדבר י, לו): וּבְנֻחֹה חַד. וְעַד סֵיפֵיהּ, חַד, הֲרֵי שִׁבְעָה. טָבְחָה טִבְחָהּ, אֵלּוּ הָעֳנָשִׁים. מָסְכָה יֵינָהּ, אֵלּוּ קַלִּין וַחֲמוּרִין וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת. אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ, אֵלּוּ הָעֲרָכִין. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת, שֶׁהֱסִיטָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקָרָא אוֹתָן אֱלָהוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וגו', אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (משלי ט, ד): מִי פֶּתִי יָסֻר הֵנָּה, הֵן הִנִּיחוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרוּ לָעֵגֶל (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל כֵּן חֲסַר לֵב אָמְרָה לוֹ (תהלים פב, ז): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן.

ט׳) כתיב והלוים יחנו סביב (במדבר א׳ נ״ג) כיצד היתה חנייתן? בפיסקיא אחת של ארבעת אלפים אמה היו חונין ומקיפין את המשכן מכל רוח, משה ואהרן ובניו במזרח הם ובניהם וכל אשר להם על פני כל מזרח אהל מועד. הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו, כיצד? כיון שעמדו קלעי החצר היו י״ב נשיאים עומדים על הבאר ואומרים שירה שנאמר באר חפרוה שרים (במדבר כ"א י"ח), והיו מימי הבאר יוצאין ונעשין נהרים נהרים, נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה, ומאותו נהר יוצאין ארבעה נהרות בד' זויות החצר כל או"א הולך לרוח אחת, לבסוף משמש ב׳ רוחות דרום ומזרח ויוצא אל מחנה ישראל. עבר מחנה הלוים היו מתערבין נהרים זה לזה ומקיפין את כל מחנה הלוים ומהלכין בין משפחה למשפחה ונראין טבליות טבליות מקיפין את מחנה השכינה ונהר גדול מקיף את כל מחנה ישראל מבחוץ ונעשין נהרים נהרים בין כל שבט ושבט והיו הנהרות מודיעין בין כל או"א גבולן, ואין אחד צריך לחבירו. ולא תאמר שמא בסילות המים (מי סילון) אלא מגדלין להם (אולי צ״ל מנרדין ע״ש נרד וכרכום) כל מיני מעדנים מעין עולם הבא שנאמר שלחיך פרדס רימונים נרד וכרכום (שה"ש ד' י"ג). ועכשיו מחנות מחנות מזרח ומערב צפון ודרום, כל מחנה ומחנה ארבעה אלפים אמה, משה ואהרן ובניו במזרח, בני קהת בדרום, בני גרשון במערב, בני מררי בצפון, כל אחד ואחד מהם על פני מאה במאה בתוך ארבעת אלפים אמה, ועוד ד׳ אלפים מכל רוח ורוח כך היה מקומן, נמצא מקומן של לויים מאחד בשמונה במקומן של שבטים. —ובהמתן היכן היתה? שנים עשר מיל על שנים עשר מיל היתה חנייתן, חשוב מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל ובשאר זויות של כל רוח היתה בהמתן רועה נגד חנייתן, והנהרות מקיפין מבפנים ומבחוץ ומציינין אותו טבליות מראש ועד סוף שיהא להם רשות להלוך בשבת למחנה שכינה וממחנה למחנה. והענן פרוס עליהן ומבדיל בינן לבין בהמתן, שנאמר וענן ה' עליהם יומם (במדבר י' ל"ד) ומזיו התכלת היו הנהרות נראין כתכלת מצויירין כעין השחר והלבנה והחמה, ואו״ה רואין אותה לכמה מילין ומשבחין את הקב״ה, שנאמד מי זאת הנשקפה וגו׳ (שה״ש ו׳ י׳), ופחדם ואימתם נופל על הכל, שנאמר תפול עליהם אימתה ופחד (שמות ט״ו ט״ז).