במדבר כג:ב מדרש: מדרש תנחומא, תנחומא בובר ובמדבר רבה

וַיֵּלֵךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת. שֶׁעָשָׂה שְׁוָקִים שֶׁל מִקָּח וּמִמְכָּר וְעָשָׂה לוֹ אִטְלִיס לְהַרְאוֹת לוֹ אֻכְלוּסָיו, לוֹמַר, רְאֵה מָה אֵלּוּ בָּאִין לַהֲרֹג בְּנֵי אָדָם וְתִינוֹקוֹת שֶׁלֹּא חָטְאוּ לָהֶם. וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן. הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂין הַרְבֵּה. אַבְרָהָם אָמַר, וְאֶקְּחָה פַּת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם (בראשית יח, ה). וְאַחֲרֵי כֵן, מַהֲרִי שָׁלֹש סְאִים וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם (שם פסוק ו-ז). וְהָרְשָׁעִים אוֹמְרִים הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ מְעַט אֵינָם עוֹשִׂים. בָּלָק אָמַר, כִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד. כְּשֶׁבָּא, לֹא שִׁגֵּר אֶלָּא בָּקָר וְצֹאן אֶחָד. הִתְחִיל בִּלְעָם חוֹרֵק שִׁנָּיו עָלָיו, שֶׁהָיְתָה נַפְשׁוֹ רְחָבָה. אָמַר, כָּךְ שָׁלַח זֶה, מָחָר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מְאֵרָה בִּנְכָסָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה וְגוֹ'. וַיְהִי בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. בָּלָק הָיָה בַּעַל קְסָמִים וּנְחָשִׁים יוֹתֵר מִבִּלְעָם, שֶׁהָיָה בִּלְעָם נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו כְּסוּמָא. מָשָׁל לְמַה הָיוּ שְׁנֵיהֶם דּוֹמִין. לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ סַכִּין וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַפְּרָקִים, וַחֲבֵרוֹ מַכִּיר אֶת הַפְּרָקִים וְאֵין בְּיָדוֹ סַכִּין. כָּךְ רוֹאֶה בָּלָק אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִים בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. כְּשֶׁרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִים בּוֹ, וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת. לָמָּה שִׁבְעָה. כְּנֶגֶד שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת שֶׁבָּנוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים מֵאָדָם וְעַד מֹשֶׁה וְנִתְקַבְּלוּ. אָדָם, וְהֶבֶל, וְנֹחַ, אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב, וּמֹשֶׁה. שֶׁהָיָה אֹמֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָמָּה קִבַּלְתָּ אֶת אֵלּוּ, לֹא בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה שֶׁעָבְדוּ, לְפִיכָךְ קִבַּלְתָּם. וְלֹא נָאֶה לְךָ שֶׁתְּהֵא נֶעֱבָד מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, וְלֹא מִן אֻמָּה אַחַת. כִּבְיָכוֹל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֵר, טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָּהּ וְגוֹ' (משלי יז, א). טוֹבָה מִנְחָה בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהַכְנִיס מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵין יִשְׂרָאֵל. וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק, הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְגוֹ' וַיֵּלֵךְ שֶׁפִי, שָׁפוּי לְקַלֵּל. שֶׁעַד אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה שָׁפוּי, וּמִן אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה נִטְרָד.

ויעש בלק כאשר (אמר) [דבר] בלעם וגו', ויאמר בלעם התתיצב על וגו' וילך שפי (במדבר כג ב ג), שפוי היה לקלל, שעד אותה שעה היה שפוי, ומאותה שעה נטרד.

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל (במדבר כב, מא), בָּלָק הָיָה בַּעַל קְסָמִים וּבַעַל נַחַשׁ יוֹתֵר מִבִּלְעָם שֶׁהָיָה נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו כְּסוּמָא, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ סַכִּין וְאֵין מַכִּיר אֶת הַפְּרָקִים, וַחֲבֵרוֹ מַכִּיר אֶת הַפְּרָקִים וְאֵין בְּיָדוֹ סַכִּין, כָּךְ הָיוּ שְׁנֵיהֶם דּוֹמִין, בָּלָק רוֹאֶה אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִין בָּהֶן, וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל פְּעוֹר, שֶׁרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִין שָׁם. (במדבר כג, א): וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וְלָמָּה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת שֶׁבָּנוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים מֵאָדָם וְעַד משֶׁה וְנִתְקַבְּלוּ, אָדָם וְהֶבֶל וְנֹחַ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמשֶׁה, שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָמָּה קִבַּלְתָּ אֶת אֵלּוּ לֹא בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה שֶׁעָבְדוּ לְפָנֶיךָ קִבַּלְתָּם, לֹא נָאֶה לְךָ שֶׁתְּהֵא נֶעֱבַד מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וְלֹא מֵאֻמָּה אֶחָת, הֱשִׁיבוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (משלי יז, א): טוֹב פַּת חֲרֵבָה, טוֹב מִנְחָה בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה, (משלי יז, א): מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהַכְנִיס מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵין יִשְׂרָאֵל. (במדבר כג, ב ג): וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר וגו' וַיַּעַל, וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי, דַּעְתּוֹ הָיָה לְקַלֵּל שֶׁעַד אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה שָׁפוּי וּמִן אוֹתָהּ שָׁעָה נִטְרָד. (במדבר כג, ד): וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, אָמַר לוֹ רָשָׁע מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר (במדבר כג, ד): אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי, מָשָׁל לְשֻׁלְחָנִי הַמְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָלוֹת, בָּא בַּעַל הַשּׁוּק וְהִרְגִּישׁ בּוֹ, אָמַר לוֹ אַתָּה מְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָל, אָמַר לוֹ כְּבָר שָׁלַחְתִּי דוֹרוֹן לְבֵיתְךָ. וְאַף כָּךְ בִּלְעָם, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמַר לוֹ רָשָׁע מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי. אָמַר לוֹ (משלי טו, יז): טוֹב אֲרֻחַת יָרָק, טוֹבָה סְעוּדָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְאָכְלוּ עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, מִפָּרִים שֶׁאַתָּה מַקְרִיב עַל יְדֵי שִׂנְאָה. (במדבר כג, ה): וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם, שֶׁעִקֵּם פִּיו וּפִקְּמוֹ כְּאָדָם הַקּוֹבֵעַ מַסְמֵר בְּלוּחַ. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר מַלְאָךְ הָיָה מְדַבֵּר (במדבר כג, ה): וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. (במדבר כג, ו): וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמְצַפִּין מָתַי יָבוֹא.