במדבר כג:יד מדרש: במדבר רבה, תנחומא בובר, מדרש שכל טוב ומדרש תהילים

וַיִּשָֹּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי, פָּתַח וְאָמַר מִן הָרָמִים הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק לִבְאֵר שַׁחַת. יַנְחֵנִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לב, יח): נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ. דָּבָר אַחֵר, מִן אֲרָם, עִם רָם, שֶׁלְּמַעְלָן הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק מִכְּבוֹדִי, מָשָׁל לְמִי שֶׁמְהַלֵּךְ עִם הַמֶּלֶךְ, רָאָה לִיסְטִין הִנִּיחַ אֶת הַמֶּלֶךְ וְטִיֵּל עִם הַלִּיסְטִין, כְּשֶׁחָזַר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ עִם אוֹתוֹ שֶׁטִּיַּלְתָּ עִמּוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְךָ שֶׁתֵּלֵךְ עִמִּי. כָּךְ בִּלְעָם נִזְקַק לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְחָזַר לִהְיוֹת קוֹסֵם כְּבַתְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יג, כב): וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, לְפִיכָךְ צָוַח רָם הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק. דָּבָר אַחֵר, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי, אָמַר לוֹ הֻשְׁוֵינוּ שְׁנֵינוּ לִהְיוֹת כְּפוּיֵי טוֹבָה, אִלּוּלֵי אַבְרָהָם אֲבִיהֶם לֹא הָיָה בָלָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט, וְלוּלֵי אַבְרָהָם לֹא פָּלַט לוֹט מִסְּדוֹם, וְאַתָּה מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל לוֹט. וְאִלּוּלֵי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם לֹא הָיִיתִי אֲנִי בָעוֹלָם, שֶׁלֹא רָאָה לָבָן בָּנִים אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּתִיב (בראשית כט, ט): וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן, וְאִלּוּ הָיָה לוֹ בָנִים הֵיאַךְ בִּתּוֹ רוֹעָה, וּמִשֶּׁהָלַךְ יַעֲקֹב לְשָׁם נִתְּנוּ לוֹ בָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, א): וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן, וְכֵן אָמַר לוֹ (בראשית ל, כז): נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ. (במדבר כג, ז): לְכָה אָרָה לִי, מִי שֶׁהוּא מְאָרֵר לְעַצְמוֹ מְאָרֵר, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (בראשית יב, ג): וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְאוֹמֵר (בראשית כז, כט): אֹרְרֶיךָ אָרוּר. לְכָה אָרָה לִי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, אִלּוּ לְאֻמָּה אַחֶרֶת בִּקֵּשׁ שֶׁאֲקַלֵּל, כְּגוֹן בְּנֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָיִיתִי יָכוֹל, אֶלָּא יַעֲקֹב, מֶלֶךְ שֶׁבּוֹרֵר לְעַצְמוֹ מָנָה וְעָמַד אֶחָד וְאָמַר גְּנַאי עָלֶיהָ כְּלוּם יֵשׁ לוֹ חַיִּים, וְאֵלּוּ חֶבְלָתוֹ וְנַחֲלָתוֹ וּסְגֻלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ט): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, (שמות יט, ה): וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה. וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, מֶלֶךְ שֶׁנָּטַל עֲטָרָה וּנְתָנָהּ בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר אָדָם שֶׁאֵינָהּ כְּלוּם, יֵשׁ לוֹ חַיִּים, וְאֵלּוּ כְּתִיב בָּהֶן (ישעיה מט, ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל (במדבר כג, ח), בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ רְאוּיִין לְהִתְקַלֵּל לֹא נִתְקַלְּלוּ, כְּשֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב לִטֹּל אֶת הַבְּרָכוֹת נִכְנַס בְּמִרְמָה, דִּכְתִיב (בראשית כז, טז): וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים, אָמַר אָבִיו (בראשית כז, יח): מִי אַתָּה, אָמַר לוֹ (בראשית כז, יט): אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, מִי שֶׁמּוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִיו אֵינוֹ רָאוּי לְהִתְקַלֵּל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, דִּכְתִיב (בראשית כז, לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה, וְהֵיאַךְ אֲנִי מְקַלְּלָן לֹא קַבֹּה אֵל. דָּבָר אַחֵר, מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם לִגְיוֹן שֶׁמָּרַד בַּמֶּלֶךְ חַיָּב מִיתָה, וְאֵלּוּ כָּפְרוּ בּוֹ וּמָרְדוּ וְאָמְרוּ (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכַלּוֹתָן, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זָז מֵחִבָּתָן, לִוָּה לָהֶן עַנְנֵי כָּבוֹד וְלֹא פָסְקוּ מֵהֶם הַמָּן וְהַבְּאֵר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות לב, ח): כִּי עָשׂוּ עֵגֶל מַסֵּכָה. (נחמיה ט, יט כ): וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם, וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם, וְהֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לְקַלְּלָם, מָה אֶקֹב לֹא קַבֹּה אֵל, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְצַוֶּה אוֹתָם עַל הַבְּרָכוֹת וְעַל הַקְּלָלוֹת, בַּבְּרָכוֹת הָיָה מַזְכִּירָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז, יב): אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, בַּקְּלָלוֹת לֹא הָיָה טוֹבְעָן, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (דברים כז, יג): וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל. וּכְשֶׁהֵן חוֹטְאִין וְאוֹמֵר לְהָבִיא עֲלֵיהֶן קְלָלָה, אֵינוֹ כּוֹתֵב שֶׁהוּא מְבִיאָהּ, אֶלָּא בַּבְּרָכוֹת הוּא בְּעַצְמוֹ מְבָרְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, א): וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן וגו', (דברים כח, ח): יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה, וּבַקְּלָלוֹת לֹא הָיָה טוֹבְעָן, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (דברים כח, טו): וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע, וּבָאוּ עָלֶיךָ, מֵעַצְמָן, הֱוֵי מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל. כְּתִיב (במדבר כג, ט): כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, לְהוֹדִיעַ שִׂנְאָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁמִּתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו אַתָּה יוֹדֵעַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁבָּא לָקֹץ אֶת אִילָן, מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי קוֹצֵץ אֶת הַנּוֹפִים, כָּל עָנָף וְעָנָף וּמִתְיַגֵּעַ, וְהַפִּקֵּחַ מְגַלֶּה אֶת הַשָּׁרָשִׁין וְקוֹצֵץ, כָּךְ אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, מָה אֲנִי מְקַלֵּל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁרְשָׁן, בָּא לִגַּע מְצָאָן קָשִׁים, לָכֵן אָמַר: כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ. דָּבָר אַחֵר, כִּי מֵרֹאשׁ, אֵלּוּ אָבוֹת, (במדבר כג, ע): וּמִגְּבָעוֹת, אֵלּוּ אִמָּהוֹת. (במדבר כג, ט): הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן. וּכְשֶׁהוּא מְשַׂמְּחָן מְשַׂמְּחָן לְבַדָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, יב): ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ. וּכְשֶׁהָאֻמּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה שְׂמֵחִים הֵן אוֹכְלִים עִם כָּל מַלְכוּת וּמַלְכוּת וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, ט): וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. (במדבר כג, י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, מִי יוּכַל לִמְנוֹת מִצְווֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין בֶּעָפָר, (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר, (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. (במדבר יט, ט): וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה, (במדבר ה, יז): וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן. (ויקרא יט, כג): שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, וְכֵן כֻּלָּם. (במדבר כג, י): וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל, הָרְבִיעִית שֶׁלָּהֶן, מִי יוּכַל לִמְנוֹת אֻכְלוּסִין שֶׁיָּצְאוּ מֵאוֹתָן שֶׁהָיוּ חוֹטְפוֹת וּמְחַבְּבוֹת אֶת הַמִּצְווֹת, (בראשית ל, טו): וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי. (בראשית ל, ג): הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ, (בראשית ל, ט): וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת. (בראשית טז, ג): וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר, (במדבר כג, י): תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, מָשָׁל לְטַבָּח שֶׁבָּא לִשְׁחֹט פָּרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, הִתְחִיל הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה, כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה הִתְחִיל מַשְׁלִיךְ אֶת הַסַּכִּין וּמְשַׁפְשֵׁף בָּהּ וּמְמַלֵּא אֶת הָאֵבוּס לְפָנֶיהָ, הִתְחִיל לוֹמַר תֵּצֵא נַפְשִׁי שֶׁבָּאתִי לְשָׁחֲטָהּ וַהֲרֵי זְנַחְתִּיהָ. כָּךְ בִּלְעָם אָמַר תֵּצֵא נַפְשִׁי שֶׁבָּאתִי לְקַלֵּל וַאֲנִי אֲבָרֵךְ. (במדבר כג, יד): וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, רֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ פְּרָצִים שָׁם, שֶׁשָּׁם מֵת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כז): עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, יֵשׁ פִּרְצָה גְדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁרָאָה בַּנְּחָשִׁים וְהָיָה סָבוּר שֶׁשָּׁם יִכְלוּ.

ויקחהו שדה צופים [אל ראש הפסגה] (שם שם יד). ראה שישראל נפרצין שם, ששם מת משה, שנאמר על ראש הפסגה (דברים ג כז), יש פירצה גדולה מזו, ראה בנחשים והיה סבור שבידו הם נופלין שם.

ויבן שבעה מזבחות [וגו'] ויאמר אל בלק התיצב כה וגו', (וישב) [ויבא] אליו והנו נצב על עולתו ושרי מואב אתו (במדבר כג יד טו יז). בראשונה כתיב הוא וכל שרי מואב (שם שם ו), כשראו שלע הועילו כלום, הניחוהו ונשתיירו עמו מקצת שרי מואב.