במדבר כג:כב מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), מדרש תנחומא ובראשית רבה

תָּנוּ רַבָּנָן: מַהוּ אוֹמֵר? "הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ", רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: "מוֹצִיא [לֶחֶם מִן הָאָרֶץ]". אָמַר רָבָא: בְּ"מוֹצִיא" כּוּלֵי עָלְמָא לָא פְּלִיגֵי, דְּאַפִּיק מַשְׁמַע, דִּכְתִיב: (במדבר כ״ג:כ״ב) "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם", כִּי פְּלִיגֵי, בְּ"הַמּוֹצִיא", רַבָּנָן סַבְרֵי: "הַמּוֹצִיא" דְּאַפִּיק מַשְׁמַע, דִּכְתִיב: (דברים ח׳:ט״ו) "הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ", וְרַבִּי נְחֶמְיָה סָבַר: "הַמּוֹצִיא" דְּמַפִּיק מַשְׁמַע, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ו׳:ז׳) "הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם". וְרַבָּנָן? הַהוּא, הָכִי קָאָמַר לְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא [לְיִשְׂרָאֵל]: כַּד מַפִּיקְנָא לְכוּ, עָבִידְנָא לְכוּ מִלְּתָא, כִּי הֵיכִי דְּיַדְעִתּוּ דַּאֲנָא הוּא דְּאַפֵּיקִית יָתְכוֹן מִמִּצְרַיִם, דִּכְתִיב: (שם) "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם" וְגוֹ'.

א״ל בניהו מ״ט כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסיקתיה לאורחיה א״ל מכרזי עליה ברקיע דצדיק גמור הוא ומאן דעביד ליה ניחא נפשיה זכי לעלמא דאתי ומ״ט כי חזיתיה לההוא רויא דקא טעי באורחא אסיקתיה לאורחא א״ל מכרזי עליה ברקיע דרשע גמור הוא ועבדי ליה ניחא נפשיה כי היכי דליכליה לעלמא. מ״ט כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית א״ל בעי מימת גברא בגו תלתין יומין ובעיא מינטר ליבם קטן תליסר שנין. מ״ט כי שמעתיה לההוא גברא דא״ל לאושכפא עביד לי מסאני לשב שנין אחיכת א״ל ההוא ז׳ יומי לית ליה מסאני לשב שני בעי מ״ט כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים אכיחת א״ל דהוה יתיב אבי גזא דמלכא לקסום מאי דאיכא תותיה תרחיה גביה עד דבנייה לבית המקדש יומא חד הוה קאי לחודיה א״ל כתיב (במדבר כג כב) כתועפות ראם לו ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים מאי רבותייכו מינן א״ל שקול שולשילתא מינאי והב לי עזקתך ואחוי לך רבותאי שקליה לשולשילתא מיניה ויהב ליה עזקתא בלעיה אותביה לחד גפיה ברקיע ולחד גפיה בארעא פתקיה ארבע מאה פרסי על ההיא שעתא אמר שלמה (קהלת א ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (כי זה) וכתיב (שם ב י) וזה היה חלקי מכל עמלי מאי (כי) וזה רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר גונדו היה מחזר על הפתחים כל היכא דמטי אמר (שם א) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים. כי מטא גבי סנהדרין אמרו רבנן מכדי שוטא בחדא מלתא לא סריך מאי האי אמרי ליה לבניהו קא בעי לך מלכא לגביה אמר להו לא שלחו להו למלכוותא קאתי מלכא לגבייכו שלחו להו אין קאתי שלחו להו בדקן בכרעיה שלחו להו במוקי קאתי וקא תבע להו בנדותייהו וקא תבע לה נמי לבת שבע אמיה אתיוה לשלמה והבו ליה עזקתא דחקיק עליה שם כי עייל חזייא פרח ואפ״ה הוה ליה ביעתותא מיניה והיינו דכתיב (שה״ש ג ח) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. רב ושמואל חד אמר מלך והדיוט וחד אמר מלך והדיוט ומלך:

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר בִּלְעָם, אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בָּעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל אֶלָּא בַּזְּכוּת שֶׁלָּהֶם. ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ. אָמַר לֵיהּ: לְכָה נָא אָרָה לִי יַעֲקֹב. פַּרְדֵּס שֶׁאֵינוֹ שָׁמוּר, הַגַּנָּב יָכֹל לְהַזִּיקוֹ. וְאִם יָשֵׁן הַשּׁוֹמֵר, נִכְנָס הַגַּנָּב. וְאֵלּוּ, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל (תהלים קכא, ד). וְהֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לְהַזִּיקָן, ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ. אָמַר לוֹ בָּלָק, וְאֵינִי יָכֹל לִיגַע בָּהֶם מִפְּנֵי מֹשֶׁה שֶׁמְּשַׁמְּרָן, רְאֵה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעוֹמֵד אַחֲרָיו וּמַעֲשָׂיו. אָמַר לוֹ: אַף הוּא קָשֶׁה כְּמוֹתוֹ, ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וּמַפִּיל חוֹמָה. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם. אָמַרְתָּ לִי, עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם, מֵעַצְמָן. וְאֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הוּא הוֹצִיאָם. כְּתוֹעֲפוֹת רְאֵם לוֹ. כָּךְ הִיא מִדָּתוֹ, חָטְאוּ קִמְעָא, הוֹרִידָם כְּעוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶפְרַיִם כְּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם (הושע ט, יא). זָכוּ, מַעֲלָן וּמְרוֹמְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי אֵלֶּה כָעָב תְּעוּפֶינָה (ישעיה ס, ח). כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי אַתְּ מַחֲזִיר, מְנַחֵשׁ וּמְקַסֵּם בְּאֵי זֶה מָקוֹם יִכָּשְׁלוּ בָּהֶם. וְהֵם אֵינָן עוֹשִׂין כֵּן, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם צְרִיכִין לְהִלָּחֵם בְּשׂוֹנֵא, עוֹמֵד כֹּהֵן גָּדוֹל וְלוֹבֵשׁ אוּרִים וְתֻמִּים וְנִשְׁאָלִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכָל שְׁאָר הַגּוֹיִם מְקַסְּמִים וּמְנַחֲשִׁים, וְאֵלּוּ מְבַדִּין אוֹתָן בִּתְשׁוּבָה וּמְבַטְּלִין קוֹסְמֵיהֶן, דִּכְתִיב: מֵפֵר אוֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל (שם מד, כה). כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, רָאֲתָה עֵינוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתַלְמִיד לִפְנֵי רַבּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא וְשׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ כָּל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה לָמָּה נִכְתְּבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי לַיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק (שם כג, יח). וְאוֹמֵר: וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ (שם ל, כ). וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שׁוֹאֲלִים אוֹתָן, מַה הוֹרָה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לְפִי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִיכָּנֵס לִמְחִיצָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל. הֵן עַם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא. אֵין אֻמָּה בָּעוֹלָם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, הֲרֵי הֵן יְשֵׁנִים מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת. עָמְדוּ מִשְּׁנָתָן, עוֹמְדִים כַּאֲרָיוֹת חוֹטְפִים קְרִיאַת שְׁמַע וּמַמְלִיכִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נַעֲשִׂין אֲרָיוֹת, מַפְלִיגִין לְדֶרֶךְ אֶרֶץ לְמַשָּׂא וּמַתָּן. אִם נִתְקָל אֶחָד בִּכְלוּם אוֹ אִם מְחַבְּלִין בָּאוּ לִיגַע בְּאֶחָד מֵהֶם, מַמְלִיךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר, ה' אֶחָד, נֶאֱכָלִין הַמְחַבְּלִין מִפָּנָיו, מְלַחֲשִׁין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וּבוֹרְחִין. וְהוּא נִסְמָךְ בִּזְכוּת קְרִיאַת שְׁמַע מִשּׁוֹמְרֵי הַיּוֹם לְשׁוֹמְרֵי הַלַּיְלָה. וּכְשֶׁבָּא לִישֹׁן, מַפְקִיד רוּחוֹ בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹמֵר: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי. וּכְשֶׁנֵּעוֹר, מַמְלִיךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַשּׁוֹמְרִין בַּלַּיְלָה מוֹסְרִים אוֹתוֹ לְשׁוֹמְרֵי הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: נַפְשִׁי לַה' מִשּׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר שׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר (תהלים קל, ו). לָכֵן בִּלְעָם אוֹמֵר, אֵין אֻמָּה כָּזוֹ. וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה. נִתְנַבֵּא שֶׁאֵין מֵת עַד שֶׁיִּתֵּן נְקָמָה בּוֹ וּבַחֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, זֶה בִּלְעָם. וְדַם חֲלָלִים, אֵלּוּ מַלְכֵי מִדְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם (במדבר לא, ח). וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ (שם פסוק ו), זֶה הַצִּיץ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, קֹדֶשׁ לַה'. וַחֲצוֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ (שם). אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בִּלְעָם הָרָשָׁע עוֹשֶׂה לָכֶם כְּשָׁפִים וּפוֹרֵחַ וּמַפְרִיחַ לַחֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים, הֶרְאוּ לוֹ אֶת הַצִּיץ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּלוּף עָלָיו וְהֵן נוֹפְלִין לִפְנֵיכֶם. תֵּדַע שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר. מַה בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ רָשָׁע עִם מַלְכֵי מִדְיָן. לֹא כָּךְ כְּתִיב: וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֵךְ וַיָּשָׁב לִמְקוֹמוֹ (שם כד, כה). אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע שֶׁנָּפְלוּ בַּעֲצָתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, חָזַר לִטֹּל מֵהֶן שְׂכָרוֹ. לְכָךְ כְּתִיב: וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר עִם חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן.