אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃
עין יעקב
מו אָמַר לֵיהּ בְּנָיָהוּ: מַאי טַעְמָא, כִּי חֲזִיתֵיהּ לְהַהוּא סַמְיָא דַּהֲוָה קָא טָעִי בְּאוֹרְחָא, אַסִיקְתֵּיה לְאוֹרְחֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: מַכְרְזֵי עֲלֵיהּ בִּרְקִיעָא, דְּצַדִּיק גָּמוּר הוּא, וּמַאן דְּעָבִיד לֵיהּ נַיִח נַפְשֵׁיהּ, זָכִי לְעָלְמָא דְּאַתֵּי. וּמַאי טַעְמָא כִּי חֲזִיתֵיהּ לְהַהוּא רַוְיָא דְּקָא טָעִי בְּאוֹרְחָא, אַסִיקְתֵּיהּ לְאוֹרְחֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: מַכְרְזֵי עֲלֵיהּ בִּרְקִיעָא, דְּרָשָׁע גָּמוּר הוּא, וְעָבְדִי לֵיהּ נַיִח נַפְשֵׁיהּ כִּי הֵיכִי דְּלִיכְלֵיהּ לְעָלְמָא. מַאי טַעְמָא כִּי חֲזִיתֵיהּ לְהַהוּא חֶדְוָתָא, בָּכִית? אָמַר לֵיהּ: בָּעִי מֵימַת גַּבְרָא בְּגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין, וּבַעְיָא מִינְטַר לְיָבָם קָטָן תְּלֵיסַר שְׁנִין. מַאי טַעְמָא כִּי שְׁמַעְתֵּיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּאָמַר לֵיהּ לְאוּשְׁכְּפָא: עָבִיד לִי מְסָאנֵי לְשֵׁבַע שְׁנִין, אַחִיכְתְּ? אָמַר לֵיהּ: הַהוּא, שִׁבְעָה יוֹמָא לֵית לֵיהּ, מְסָאנֵי לִשְׁבַע שְׁנִין בָּעִי? מַאי טַעְמָא כִּי חֲזִיתֵיה לְהַהוּא קַסְמָא דַּהֲוָה קָסִים, אַחִיכְתְּ? אָמַר לֵיהּ: דַּהֲוָה יָתִיב אַבֵּי גַּזָא דְּמַלְכָּא, לִיקְסוֹם מַאי דְּאִיכָּא תּוּתֵיהּ. תַּרְחֵיהּ גַּבֵּיהּ עַד דְּבַנְיָיהּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. יוֹמָא חַד הֲוָה קָאִי לְחוּדֵיה, אָמַר לֵיהּ: כְּתִיב: (במדבר כ״ד:ח׳) "כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ". וְאַמְרִינָן: 'כְּתוֹעֲפֹת', אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. 'רְאֵם', אֵלּוּ הַשֵּׁדִים. מַאי רְבוּתַיְכוּ מִינָן? אָמַר לֵיהּ: שְׁקוֹל שׁוֹשִׁילְתָּא מִינָאִי וְהַב לִי עִיזְקְתָךְ וְאַחְוִי לָךְ רְבוּתָאִי, שַׁקְלֵיהּ לְשׁוֹשִׁילְתָּא מִינֵיהּ, וְיָהַב לֵיהּ עִיזְקְתָא. בַּלְעֵיהּ, אוֹתְבֵיהּ לְחַד גַּפֵּיהּ בִּרְקִיעָא וּלְחַד גַּפֵּיהּ בְּאַרְעָא. פַּתְקֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי, עַל הַהִיא שַׁעְתָּא אָמַר שְׁלֹמֹה: (קהלת א׳:ג׳) "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". (שם ב) וּכְתִיב: (כי זה) ["וְזֶה הָיָה] חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי". מַאי (כי זה) ['וְזֶה'?] רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: מַקְלוֹ וְחַד אָמַר: גּוּנְדּוֹ. הָיָה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, כָּל הֵיכָא דְּמָטִי, אָמַר: (שם א) "אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם". כִּי מָטָא גַּבֵּי סַנְהֶדְרִין, אָמְרוּ רַבָּנָן: מִכְּדִי, שׁוֹטֶה, בַּחֲדָא מִלְּתָא לָא סָרִיךְ, מַאי הַאי? אָמְרוּ לֵיהּ לִבְנָיָהוּ: קָא בָּעִי לָךְ מַלְכָּא לְגַבֵּיהּ? אָמַר לְהוּ: לָא. שָׁלְחוּ לְהוּ לְמַלְכְּוָתָא: קָאָתִי מַלְכָּא לְגַבַּיְכוּ? שָׁלְחוּ לְהוּ: אִין קָאָתִי. שָׁלְחוּ לְהוּ: בִּידְקָן בְּכַרְעֵיהּ. שָׁלְחוּ לְהוּ: בְּמוּקֵיהּ קָאָתִי, וְקָא תָּבַע לְהוּ בְּנִידוּתַיְהוּ, וְקָא תָּבַע לָהּ נַמִּי לְבַת־שֶׁבַע אִמֵּיהּ. אַתְיוּהָ לִשְׁלֹמֹה, וְהָבוּ לֵיהּ עִיזְקְתָא דְּחָקִיק עֲלֵיהּ שֵׁם, וְשׁוֹשִׁילְתָּא דְּחָקִיק עֲלֵיהּ שֵׁם. כִּי עַיִיל, חַזְיֵיהּ, פָּרַח, וַאֲפִילוּ הָכִי הֲוָה לֵיהּ בִּיעֲתוּתָא מִינֵיהּ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (שיר השירים ג׳:ז׳-ח׳) "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׂים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת".
שמות רבה
דבר אחר: ויהי בשלח, הדא הוא דכתיב (תהלים קמז, טו): השולח אמרתו ארץ, אוי להם לרשעים, שהם רמה ותולעה ובטלים מן העולם, ומבקשים לבטל דברו של הקדוש ברוך הוא. אמר להם: אתם אמרתם (שמות ה, ב): וגם את ישראל לא אשלח, ואני אמרתי (שם שם, א): שלח עמי. נראה דברי מי עומדים, דברי מי בטלים? לסוף עמד פרעה מעצמו, והלך ונפל על רגליו של משה, ואמר להם לישראל (שם יב, לא): קומו צאו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה פרעה דבריך עמדו, או דברי, לכך נאמר: השולח אמרתו ארץ. אימתי? ויהי בשלח פרעה. וכי פרעה שלחם ? בלעם אמר (במדבר כד, ח): אל מוציאם ממצרים, וכאן כתיב: ויהי בשלח פרעה, אלא מלמד, שהיה פרעה מלווה אותם ואומר להם: התפללו ובקשו עלי רחמים, שנאמר (שמות שם, לב): גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי, ואין שלוח האמור כאן, אלא לויה, שנאמר (בראשית יח, טז): ואברהם הולך עמם לשלחם: