במדבר כד:כ מדרש: במדבר רבה, פסיקתא דרב כהנא, מדרש לקח טוב ומדרש שכל טוב

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת (במדבר כ, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ו, י): מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה וגו', קְדוֹשִׁים וּגְדוֹלִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּדִגְלֵיהֶם וְכָל הָאֻמּוֹת מִסְתַּכְּלִין בָּהֶם וּתְמֵהִין וְאוֹמְרִים: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה וגו', אוֹמְרִים לָהֶם הָאֻמּוֹת (שיר השירים ז, א): שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, הִדָּבְקוּ לָנוּ, בּוֹאוּ אֶצְלֵנוּ וְאָנוּ עוֹשִׂין אֶתְכֶם שִׁלְטוֹנִים, הֶגְמוֹנִים, דֻּכָּסִין, אִפָּרְכִין, אִסְטְרַטְלִיטִין. (שיר השירים ז, א): שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ, וְאֵין נֶחֱזֶה אֶלָּא שְׂרָרָה, שֶׁכֵּן אָמַר יִתְרוֹ לְמשֶׁה (שמות יח, כא): וְאַתָּה תֶחֱזֶה וגו'. שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים (שיר השירים ז, א): מַה תֶּחֱזוּ בַּשׁוּלַמִּית, מַה גְּדֻלָּה אַתֶּם נוֹתְנִים לָנוּ, שֶׁמָּא (שיר השירים ז, א): כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם, שֶׁמָּא יְכוֹלִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת לָנוּ כַּגְּדֻלָּה. שֶׁעָשָׂה הָאֱלֹהִים בַּמִּדְבָּר, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן, דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן, דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם, יְכוֹלִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת לָנוּ כָּךְ. מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית, מַה גְּדֻלָּה אַתֶּם נוֹתְנִים לָנוּ שֶׁמָּא כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם, שֶׁמָּא יְכוֹלִים אַתֶּם לִתֵּן לָנוּ כַּגְדֻלָּה שֶׁעָשָׂה לָנוּ הָאֱלֹהִים בַּמִּדְבָּר, שֶׁהָיִינוּ חוֹטְאִים וְהוּא מוֹחֵל לָנוּ וְאוֹמֵר לָנוּ (דברים כג, טו): וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. אַף בִּלְעָם הִבִּיט בָּהֶם וְיָצְאָה עֵינוֹ כְּנֶגְדָן שֶׁלֹא הָיָה יָכוֹל לִגַּע בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד, כ): וַיִּשָֹּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו, אֵלּוּ הֵם הַדְּגָלִים, הִתְחִיל אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִגַּע בִּבְנֵי אָדָם אֵלּוּ, מַכִּירִין אֶת אֲבוֹתֵיהֶם וְאֶת מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד, כ): שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו, מִיכָּן לָמַדְנוּ שֶׁהָיוּ הַדְּגָלִים גְּדֻלָּה וְגֶדֶר לְיִשְׂרָאֵל, לְכָךְ נֶאֱמַר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ.

[ה] ר' לוי פתח גערת גוים אבדת רשע שמם מחית לעולם ועד (תהלים ט:ו). גערת גוים, זה עמלק דכת' ביה ראשית גוים עמלק (במדבר כד:כ). איבדת רשע (תהלים שם), זה עשו הרשע דכת' ביה וקראו להם גבול רשעה (מלאכי א:ד). אם יאמר לך אדם אף יעקב בכלל, אמור לו איבד' רש', רשעים אין כת' כן אלא איבדת רשע, זה עשו הרשע. שמם מחית לעולם ועד (תהלים שם), תמחה את זכר עמלק (דברים כה:יט).

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה. שתי קושיות בפסוק. האחד. כתוב וירא ישראל את בני יוסף. ולמטה כתוב לא יוכל לראות. ועוד שאמר מי אלה. והלא למעלה אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ועתה הוא שואל מי אלה. אלא ארז"ל שצפה יעקב אבינו ברוח הקדש מעשה ירבעם בן נבט. שהיה עתיד לצאת מאפרים. ומה שכתב וירא. ברוח הקודש ראה. שנאמר וירא ראשית לו (דברים לג כא). וירא את הקיני (במדבר כד כא). וירא את עמלק (שם שם כ). לכך שאל מי אלה. מי הוא זה שעתיד להדיח את ישראל ולומר אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד). בזמן שהעמיד שני עגלי זהב. אחד בדן ואחד בבית אל.