במדבר כה:ג מדרש: מדרש תנאים, מדרש לקח טוב, מדרש תנחומא ובמדבר רבה

משל לה״ד למלך שהשיא את בתו וכתב לה כתובה מרובה והעיד עליה שלא תקלקל מעשיה לסוף קלקלה מעשיה והיה שושבינה מוכיחה ומשיבה ולא היתה חוזרת בה לסוף חזרה למוטב כיון שראה שושבינה שחזרה למוטב התחיל מוכיחה על מעשים שעשתה ושמעה ושתקה ונתביישה ולא השיבתו דבר כיון שראה אביה שנתוכחה בתו ונתבישה וקבלה התוכחת אמר לשושבינה כפול לה כתובתה כך כנסת ישראל לפי שאהבה הקב״ה כאהבת נעורים שנ' (הושע י״א א') כי נער ישראל ואהבהו קלקלו מעשיהם שנ' (במדבר כ״ה ג') ויצמד ישראל לבעל פעור עמד משה והוכיחן על כל מה שעשו ונתבישו ממנו ולא השיבו אותו דבר באותה שעה אמר הקב״ה למשה הואיל ושתקו וקבלו התוכחה ברכם ולא במאה אלא באלף לכך פתח משה ה' אלהי אבותיכם יסף על' ככם אלף פעמים:

פס'. וכל כלי פתוח בכלי חרש הכתוב מדבר שנאמר וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא, כלי שנטמא ואין לו טהרה עולמית ואיזהו זה כלי חרש. דברי רבי נתן. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר וכל כלי פתוח למה נאמר שומע אני כולו ת״ל פתוח. פתוח אמרתי ולא על כולו. ד״א פתוח. כלי שטומאתו קודמת לפתחו זהו כלי חרש. שנאמר (שם יא) וכל אשר יפול מהם אל תוכו. אשר אין צמיד פתיל עליו. זה הפקק. וראיה לדבר (במדבר כ״ה:ג׳) ויצמד ישראל לבעל פעור. אשר אין צמיד פתיל עליו. זה מגופה של חבית. פתיל עליו. ולא על גביו. שאם חבית כפותה על פיה אינה מצלת. טמא הוא. טומאתו עולמית שכלי חרס אין לה טהרה במקוה:

וַתִּקְרֶאנָה לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן. שֶׁהָלְכוּ בַּעֲצַת בִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם וְגוֹ' (במדבר לא, טז). עָשׂוּ לָהֶם קְלָעִים וְהוֹשִׁיבוּ בָּהֶן זוֹנוֹת וּבִידֵיהֶם כָּל כְּלֵי חֶמְדָה, וְהָיְתָה זְקֵנָה מְסַרְסֶרֶת לְיַלְדָּה שֶׁהָיְתָה בִּפְנִים מִן הַחֲנוּת. בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְרִים לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ, בָּחוּר, אִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ כְּלֵי פִּשְׁתָּן שֶׁבָּאוּ מִבֵּית שְׁאָן, וְהָיְתָה מַרְאָה לוֹ. זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּיוֹתֵר, וְיַלְדָּה בְּפָחוֹת. מִכָּאן וָאֵילָךְ אוֹמֶרֶת לוֹ יַלְדָּה, אַתָּה כְּבֶן בַּיִת שֵׁב בְּרוֹר לְעַצְמְךָ. וְצַרְצוּר יַיִן עַמּוֹנִי מֻנָּח אֶצְלָהּ, וַעֲדַיִן לֹא נֶאֱסַר יַיִן שֶׁל גּוֹיִם. וְיַלְדָּה יֹצְאָה מְקֻשֶּׁטֶת וּמְבֻסֶּמֶת וּמְפַתָּה אוֹתוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ, לָמָּה אָנוּ אוֹהֲבִין אֶתְכֶם, וְאַתֶּם שׂוֹנְאִים אוֹתָנוּ. טוֹל לְךָ כְּלִי זֶה חִנָּם, הֲלֹא כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד, בְּנֵי תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם, אֵין אַתֶּם רוֹצִים לֶאֱכֹל מִזִּבְחוֹתֵינוּ וּמִבִּשּׁוּלֵינוּ, הֲרֵי לְךָ עֲגָלִים וְתַרְנְגוֹלִים שַׁחֲטוּ כְּמִצְוַתְכֶם וְאִכְלוּ. מִיָּד מַשְׁקָהוּ יַיִן וּבוֹעֵר בּוֹ הַשָּׂטָן, וְהָיָה מִשְׁטַתֶּה אַחֲרֶיהָ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בִּלְעָם צִוָּה אוֹתָן שֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתָם יַיִן, שֶׁלֹּא יִדּוֹנוּ כִּשְׁתוּיֵי יַיִן, אֶלָּא כִּמְזִידִין. כֵּיוָן שֶׁהָיָה תּוֹבְעָהּ, אָמְרָה, שְׁחֹט אֶת הַתַּרְנְגוֹל הַזֶּה וּנְבַשֵּׁל וְנֹאכַל עִמָּךְ, וּבִרְשׁוּתְךָ אֲנִי. כְּשֶׁבָּא לִשְׁחֹט, אוֹמֶרֶת לוֹ, אֵינִי שׁוֹמַעַת עַד שֶׁתִּשְׁחֲטֶנּוּ לִפְעוֹר. וְהוּא נִשְׁטָּה אַחֲרֶיהָ וְשׁוֹחֲטוֹ לִפְעוֹר, וְאוֹכֵל עִמָּהּ וְנִצְמַד זוֹ לְזוֹ. כָּךְ כְּתִיב: וְתִקְרֶאן לָעָם. וַיִּצָּמֵד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר, כִּצְמִידִים הָאֵלּוּ. רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר, זוֹ הָיְתָה קָשָׁה מִשֶּׁל עֵגֶל. דְּאִלּוּ בָּעֵגֶל כְּתִיב: וְיִתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם (שמות לב, ג). וְכָאן: וַיִּצָּמֵד יִשְׂרָאֵל, כִּצְמִידִים. בָּעֵגֶל נָפְלוּ כִּשְׁלֹשֶת אֲלָפִים, וְכָאן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף.