וְשֵׁ֣ם ׀ אֵ֣שֶׁת עַמְרָ֗ם יוֹכֶ֙בֶד֙ בַּת־לֵוִ֔י אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֥ה אֹתָ֛הּ לְלֵוִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּ֣לֶד לְעַמְרָ֗ם אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־מֹשֶׁ֔ה וְאֵ֖ת מִרְיָ֥ם אֲחֹתָֽם׃
מדרש שכל טוב
ויקח את בת לוי. זו יוכבד בת לוי, ומנלן דבת ק"ל שנה היתה, דכתיב אשר ילדה אותה ללוי במצרים (במדבר כו נט), הורתה היתה בדרך ולידתה היתה במצרים, וישראל לא היו במצרים זולתי ר"י שנה, צא מהם פ' שנה משנולד משה עד שיצא, דכתיב ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמונים בדברם אל פרעה (שמות ז ז), נמצאת נשארו ליוכבד ק"ל שנה:
שמות רבה
וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רבי יהודה בר רבי זבינא: שהלך בעצת בתו. תניא, עמרם גדול הדור היה וכו' (לעיל). ויקח את בת לוי. והחזיר לא נאמר, אלא ויקח. אמר רבי יהודה בר רבי זבינא: שעשה לה מעשה לקוחים, הושיבה באפריון, ומרים ואהרן מרקדין לפניהם, ומלאכי השרת אומרים (תהלים קיג, ט): אם הבנים שמחה. את בת לוי אפשר בת מאה ושלושים שנה היתה, וקרי לה בת?! והאמר רבי חמא בר חנינא: יוכבד היתה, והיא היתה הורתה בדרך, ולדתה בין החומות, שנאמר (במדבר כו, נט): אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לדתה במצרים ולא הורתה. וקרי לה בת. אמר רבי יהודה בר רבי זבינא: שנולדו בה סימני נערות:
שמות רבה
ותאמר אחותו אל בת פרעה וגו' - למה אמרה מרים מן העבריות, וכי אסור לו למשה לינוק מחלב הנכרית? לא כן תנינן (ע"ז כו.): בת ישראל לא תניק בנה של כותית, אבל כותית תניק בן ישראל ברשותה?! אלא למה אמרה כן? לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו, ופסל את כולן. ולמה פסלן? אמר הקדוש ברוך הוא: הפה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא?! והיינו דכתיב (ישעיה כח, ט): את מי יורה דעה וגו'. למי יורה דעה? לגמולי מחלב וגו'. דבר אחר: למה פסל דדיהן? אמר הקדוש ברוך הוא: זה עתיד לדבר עמי, למחר יהיו המצריות אומרות: זה, שמדבר עם השכינה, אני הניקיתיהו. ותלך העלמה למה קראה הכתוב עלמה? שהלכה בזריזות. רבי שמואל אמר: שהעלימה את דבריה. ותאמר לה בת פרעה היליכי. אמר רבי חמא בר רבי חנינא: נתנבאת ולא ידעה מה נתנבאת: היליכי, שליכי הוא. ואני אתן את שכרך. אמר רבי חמא בר חנינא: לא דיין לצדיקים שמחזירין להם אבדתן, אלא שנוטלים שכר. ותקח האשה את הילד ותניקהו באותה שעה נתן לה הקדוש ברוך הוא מקצת שכרה, שהיא היתה מחיה את הילדים, וכן הקדוש ברוך הוא החזיר לה את בנה, ונתן לה שכרה: