כִּֽי־אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃ (ס)
מדרש תנחומא
פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר. מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַחֵס פִּנְחָס אַחַר מַעֲשֶׂה זֶה. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּדְקַר זִמְרִי עִם כָּזְבִּי, עָמְדוּ הַשְּׁבָטִים עָלָיו וְאָמְרוּ, רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, הָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב לְיַחֲסוֹ, פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ וְגוֹ'. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁנָּתַן, שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג אֶלָּא עַל פִּי הַשָּׁלוֹם. וְהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז). אִם בָּא אָדָם מִן הַדֶּרֶךְ שׁוֹאֲלִין לוֹ שָׁלוֹם, וְכֵן בְּשַׁחֲרִית שׁוֹאֲלִין לוֹ שָׁלוֹם, וּבָעֶרֶב שׁוֹאֲלִין לוֹ שָׁלוֹם וְקוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע וְחוֹתְמִין בְּשָׁלוֹם, הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם. וּבַתְּפִלָּה חוֹתְמִין הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ וְגוֹ', שֶׁעֲדַיִן הוּא קַיָּם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם (מלאכי ב, ז). וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם וִיכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכִי קָרְבָּן הִקְרִיב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כַּפָּרָה. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַשּׁוֹפֵךְ דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים, כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן.
במדבר רבה
פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי (במדבר ג, טו), לְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (במדבר א, מט): אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי וגו', וְכָאן הוּא אוֹמֵר: פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם לְטוֹבָתָן שֶׁל בְּנֵי לֵוִי לֹא נִמְנוּ עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁאַתְּ מוֹצֵא שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם לֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, כט): בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וגו', וְאִלּוּ נִמְנָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם הָיוּ בַּגְּזֵרָה, שֶׁכָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר יד, כט): וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים וגו', אֲבָל לֹא נִמְנוּ עִמָּהֶם וְנִכְנְסוּ לָאָרֶץ. וְלָמָּה זָכוּ שֶׁנִּכְנְסוּ כֻּלָּן לָאָרֶץ, לְפִי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים בְּמִצְרַיִם כָּךְ הָיוּ צַדִּיקִים בַּמִּדְבָּר וְנָתְנוּ נַפְשָׁם עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵימָתַי עָשׂוּ כֵּן, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, מַה כְּתִיב (שמות לב, כו): וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וגו', וּכְשֵׁם שֶׁעָמְדוּ בִּימֵי משֶׁה כָּךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ הָיוּ מְלַמְּדִים יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעַבְדוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כד, לא): וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וגו', מִי הָיוּ הַזְּקֵנִים הַלָּלוּ, רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בְּשֵׁם רַבּוֹתֵינוּ אָמַר אֵלּוּ הָיוּ בְּנֵי לֵוִי. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בֶּן רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם אַבָּא סְמוּקְיָד אֶלְדָד וּמֵידָד הָיוּ, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחַר יְהוֹשֻׁעַ. וּמִנַּיִן שֶׁנִּכְנַס שֵׁבֶט לֵוִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו, סה): כִּי אָמַר ה' לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר, אֵלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל, (במדבר כו, סה): וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מִן הַמַּשְׁמָע שֶׁל מִקְרָא אַתָּה שׁוֹמֵעַ שֶׁלֹא נִשְׁתַּיֵּיר אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ, אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אַתָּה קוֹרֵא וּמוֹצֵא שֶׁנִּכְנַס אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְעַל יָדוֹ נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִבְּנֵיהֶן שֶׁל אוֹתָן שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יט, נא): אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וגו', מַהוּ כֵּן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר: וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב וגו', וְאַתְּ מוֹצֵא שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר אֶלְעָזָר, אֶלָּא בָּא אֶלְעָזָר לְלַמֵּד עַל שִׁבְטוֹ, כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס הוּא כֵּן נִכְנְסוּ הֵם, כְּהַהִיא דִּתְנֵינַן [ברייתא דרבי ישמעאל מדה ח]: כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד, לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלַל כֻּלּוֹ יָצָא, וְאַף אֶלְעָזָר הָיָה בִּכְלָלָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגְּזֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר, וְיָצָא מִכְּלָלָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְלַמֵּד, לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא, אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַשֵּׁבֶט, אִם אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלֹא נִכְנַס כָּל הַשֵּׁבֶט אַף אֶלְעָזָר לֹא נִכְנַס, וְאִם אַתְּ אוֹמֵר שֶׁנִּכְנַס, אַף כָּל הַשֵּׁבֶט נִכְנָס. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר רַבִּי אַבָּא, אֲנִי שָׁאַלְתִּי וְלָמַדְתִּי אוֹתָהּ לִפְנֵי רַבִּי אַבָּא הוּנָא הַכֹּהֵן בַּר רַבִּי אָבִין וְאָמַרְתִּי לוֹ תֵּדַע לְךָ שֶׁנִּכְנְסוּ כָּל שֵׁבֶט לֵוִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לוֹ מִן הַמִּקְרָא: אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וגו', וְאָמַר לִי כְּלוּם נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה אֶלָּא עַל בְּנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר מִי שֶׁהָיָה פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה נִכְנַס, אֱמֹר שֶׁהָיָה אֶלְעָזָר פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים. וְאָמַרְתִּי לוֹ הֲרֵי אָנוּ מוֹצְאִים שֶׁהָיָה נָשׂוּי אִשָּׁה עַד שֶׁהוּא בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ו, כה): וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה, וְאָמַר לִי רַבִּי הוּנָא אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהָיָה בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים, כְּלוּם הָיְתָה הַגְּזֵרָה אֶלָּא עַל בֶּן עֶשְׂרִים, וְאָמַרְתִּי לוֹ וַהֲרֵי הָיָה עַד שֶׁלֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה מְשַׁמֵּשׁ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, טז): וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו', וּמָצִינוּ שֶׁלֹא הָיָה רְשׁוּת לְאֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים לִכָּנֵס וּלְשַׁמֵּשׁ בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, לט): מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה וגו', הֱוֵי נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים שֶׁהָיָה אֶלְעָזָר עַד שֶׁלֹא נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה אוֹ יוֹתֵר, מִיָּד הוֹדָה לוֹ רַבִּי הוּנָא לְרַבִּי תַּנְחוּמָא שֶׁנִּכְנְסוּ כָּל שֵׁבֶט לֵוִי לָאָרֶץ, לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הוֹאִיל שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵין נִכְנָסִין וְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי נִכְנָסִין, כְּשֶׁתָּבוֹא לִמְנוֹתָן עֲשֵׂה הֶפְרֵשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵינֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר א, מט): אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וגו', אִי אַתָּה מוֹנֶה אוֹתָם עִם יִשְׂרָאֵל אֲבָל אַתָּה מוֹנֶה אוֹתָן לְעַצְמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ג, טו): פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי וגו'.
תנחומא בובר
ותקרבנה בנות צלפחד (במדבר כז א). אותו הדור היו הנשים גודרות מה שהאנשים פורצין, שכך אתה מוצא שאמר להם אהרן, פרקו נזמי הזהב (שמות לב ב), ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר ויתפרקו כל עם את נזמי הזהב אשר באזניהם (שם שם ג), והנשים לא נשתתפו במעשה העגל, וכן במרגלים שהוציאו דיבה וישובו וילנו עליו [את] כל העדה (במדבר יד לו), עליהם נגזרה גזירה, שאמרו לא נוכל לעלות (שם יג לא), אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, מה כתיב למעלה מן הענין, כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש (שם כו סה), [איש] ולא אשה, על מה שלא רצו להכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשת מדין לפרשה זו, שמה שפרצו האנשים גדרו הנשים.