במדבר כז:כג מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, מדרש לקח טוב ובמדבר רבה

(דף יג ע״ב) א״ל אביי לרב יוסף מיסמך סבי בשלשה מנ״ל אילימא מדכתיב (במדבר כז כג) ויסמוך את ידיו עליו אי הכי תסגי בחד וכ״ת משה במקום שבעים וחד קאי אי הכי ליבעי שבעים וחד קשיא. א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי בידא ממש סמכינן ליה א״ל סמכינן ליה בשמי קרו ליה רבי ויהב ליה רשותא למידן דיני קנסות:

טו אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מִיסְמַךְ סָבֵי בִּשְׁלֹשָׁה, מְנָא לָן? אִילֵימָא מִדִּכְתִיב: (במדבר כ״ז:כ״ג) "וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו", (מכדי משה יחיד הוה,) אִי הָכִי, תִּסְגִּי בְּחַד! וְכִי תֵּימָא: מֹשֶׁה בִּמְקוֹם שִׁבְעִים וְחַד קָאִי, אִי הָכִי, לִיבָּעִי שִׁבְעִים וְחַד! קַשְׁיָא. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: בְּיָדָא מַמָּשׁ סַמְכִינָן לֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: סַמְכִינָן לֵיהּ בִּשְׁמָא, קָרוּ לֵיהּ 'רַבִּי', וִיהָבֵי לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמֵידַן דִּינֵי קְנָסוֹת. וְחַד, לָא סָמִיךְ? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב]: בְּרַם, זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא, נִשְׁתַּכְּחוּ דִּינֵי קְנָסוֹת [מִיִּשְׂרָאֵל]. נִשְׁתַּכְּחוּ, נִגְרוֹסִינְהוּ?! אֶלָּא, בָּטְלוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַסּוֹמֵךְ, יֵהָרֵג, וְכָל הַנִּסְמָךְ, יֵהָרֵג, וְעִיר שֶׁסּוֹמְכִין בָּהּ, תֵּחָרֵב, וּתְחוּמִין שֶׁסּוֹמְכִין בָּהֶם, יֵעָקְרוּ. מֶה עָשָׂה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא? הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים, [וּבֵין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת], וּבֵין שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת, בֵּין אוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם, וְסָמַךְ שָׁם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים, וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. רַב אַוְיָא מוֹסִיף: אַף רַבִּי נְחֶמְיָה. כֵּיוָן שֶׁהִכִּירוּ אוֹיְבִים בָּהֶם, (בָּאוּ לְהָרְגָם.) אָמַר לָהֶם: בָּנַי רוּצוּ! אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, מַה תְּהֵא עָלֶיךָ? אָמַר לָהֶם: הֲרֵינִי מֻטָּל לִפְנֵיהֶם כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים. אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנָּעֲצוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לוּנְבִיאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וַעֲשָׂאוּהוּ כִּכְבָרָה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, אַחֲרִינֵי הֲווּ בַּהֲדֵיהּ, וְהַאי דְּלָא חָשִׁיב לְהוּ, מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. וְרַבִּי מֵאִיר, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא סְמָכוֹ? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָאוֹמֵר עַל רַבִּי מֵאִיר, שֶׁלֹּא סְמָכוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. סַמְכֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא וְלָא קִבְּלוּ, (דאכתי הוה יניק,) סַמְכֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְקִבְּלוּ.

א״ל רבא לרבה בר מרי כתיב (מ״א א מז) ייטיב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך אורח ארעא למימר ליה למלכא הכי א״ל מעין קאמר ליה דאי לא תימא הכי (שופטים ה כד) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך נשים באהל מאן נינהו שרה רבקה רחל ולאה אורח ארעא למימר הכי אלא מעין קאמר הכי נמי מעין קאמר ופליגא דר' יוסי בר חוני דאמר ר׳ יוסי בר חוני בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו בנו משלמה ותלמידו אי בעית אימא (מ״ב ב ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ואי בעית אימא (במדבר כז כג) ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו: