וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכּוֹ֙ תַּעֲשֶׂ֔ה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃ (פ)
ספרי זוטא
ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו, כל שלימד בשל שחר לימד בשל בין הערבים חוץ מהרמת הדשן וסדור המערכות והפייסות בלבד:
בראשית רבה
בנימין זאב יטרף - מדבר בשופטיו. מה הזאב הזה חוטף, כך חטף אהוד לבו של עגלון, הה"ד (שופטים ד): ואהוד בא אליו והוא יושב בעיליתא קרירתא, ויאמר דבר סתר וגו'. אמר לו: כן, אמר לו מריה דעלמא, נסיב חד חרבא וניתננה בגו מעיך, (שם ): ויצא הפרשדונה פרתיה, ויצא אהוד המסדרונה. ר' יודן אמר: ערפלא טורא. אמר רבי ברכיה: ששם ישבו מלאכי השרת מסודרין. דבר אחר: מדבר במלכותו. מה הזאב הזה חוטף, כך חטף שאול את המלוכה, שנאמר (שמואל א יד): ושאול לכד את המלוכה על ישראל. בבקר יאכל עד, (שם): וילחם סביב בכל אויביו. ולערב יחלק שלל, (ד"ה א י): וימת שאול במעלו אשר מעל. מדבר במלכותו. מה זאב חוטף, כך אסתר חוטפת המלוכה, הה"ד (אסתר ב): ותלקח אסתר וגו'. בבקר יאכל עד, (שם ח) ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה, את בית המן. ולערב יחלק שלל, ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. מדבר בארצו. מה הזאב הזה חוטף, כך היתה ארצו של בנימין חוטפת את פירותיה. בבקר יאכל עד, זו יריחו, שהיתה מבכרת. ולערב יחלק שלל, זו בית אל, שהיא מאפלת. ר' פנחס פתר קריא, במזבח. מה הזאב הזה חוטף, כך היה המזבח חוטף את הקרבנות. בבקר יאכל עד, (במדבר כח): את הכבש האחד, תעשה בבקר. ולערב יחלק שלל, (שם): ואת הכבש השני, תעשה בין הערבים:
ספרי במדבר
ואת הכבש השני תעשה בין הערבים – למה נאמר? לפי שהוא אומר את הכבש האחד, הרי שלא הקריב בתמיד של שחר, שומע אני שלא מקריב בתמיד של בין הערבים? ר' שמעון אומר: אימתי? בזמן שב"ד שוגגים או אנוסים. אבל אם היו מזידים, לא הקריבו כבש בבקר – לא יקריבו בין הערבים! לא הקטירו קטורת בבקר – יקטירו בין הערבים. וכך בחנוכת הבית לא יביא, שאין מחנכים מזבח הזהב, אלא בקטורת סמים. ולא מזבח העולה, אלא בתמיד של שחר. ולא את של חג, אלא בלחם הפנים בשבת. ולא את המנורה, אלא בז' נרותיה בין הערבים. אמר ר' שמעון: אף ע"פ שנגמרו כלים שלא בזמנם – אין מחנכים אותם אלא בזמנם. וכן הוא אומר שמות לט וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו, ויברך אותם משה. מה ברכה ברכם? אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אומרים: (תהלים צ) ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ואע"פ שאין כתוב בתורה – מפורש בכתובים, שנאמר (תהלים צ) יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם. ואת הכבש השני למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יב ושחטו אותו כל קהל עדת בני ישראל בין הערבים. איני יודע אי זה יקדים: אם תמיד אם פסחים? ת"ל שני. שני לתמיד, ולא שני לפסחים. מכאן אמרו: אין מוקדם לתמיד של שחר אלא קטורת, ואין מאוחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח בערבי פסחים, ומחוסרי כפרה בשביל להביא כפרתם: כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה – למה נאמר? לפי שהוא אומר ואת הכבש השני, שומע אני יקריב תמידים ואח"כ נסכיהם? תלמוד לומר כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה: מגיד כשהזבח קרב – נסכים קרבים עמו: אשה – אע"פ שאתה נותן לאשים לא ירצה עד שיהו כאשים: אשה ריח ניחח לה' – נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני. שמעון בן עזאי אומר בוא וראה: בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלהים ולא אלהיך ולא שדי וצבאות אלא יו"ד וה"י, שם מיוחד, שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות. ללמדך, שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני הקב"ה. וכשם שנאמר ריח ניחח בשור – כך נאמר בבן הצאן, וכך נאמר בבן העוף; ללמדך שאין לפניו אכילה ושתיה, אלא שאמר ונעשה רצונו. וכן הוא אומר (תהלים נ) אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. שומע אני שאין לפניו אכילה ושתיה, שנא' (תהלים נ) האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה? אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי? בשביל לעשות רצוני. וכן הוא אומר (ויקרא כב) וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו: