במדבר כח:כב מדרש: שיר השירים רבה, מדרש לקח טוב ובראשית רבה

כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, מַה שֶּׁגִּדֵּל אֶתְכֶם דָּוִד בְּסִפְרוֹ, וּמַה גִּדֵּל אֶתְכֶם דָּוִד בְּסִפְרוֹ (תהלים קלו, יג): לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים. בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, מַהוּ לְתַלְפִּיּוֹת, סֵפֶר שֶׁאָמְרוּ לוֹ פִּיּוֹת הַרְבֵּה, עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם אָמְרוּ סֵפֶר תְּהִלִּים, אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאַבְרָהָם, משֶׁה, וְדָוִד, וּשְׁלֹמֹה. עַל אִילֵּין חַמְשָׁה לָא אִתְפַּלְגוּן, אִילֵּין חַמְשָׁה אָחְרָנַיְיתָא מָאן אִינוּן, רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן, רַב אָמַר: אָסָף, וְהֵימָן, וִידוּתוּן, וּשְׁלשָׁה בְּנֵי קֹרַח וְעֶזְרָא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אָסָף, וְהֵימָן, וִידוּתוּן אֶחָד, וּשְׁלשָׁה בְּנֵי קֹרַח אֶחָד, וְעֶזְרָא. עַל דַּעַת רַב אֵין אָסָף בִּכְלַל בְּנֵי קֹרַח, עַל דַּעַת רַבִּי יוֹחָנָן הוּא אָסָף דְּהָכָא הוּא אָסָף דְּתַמָּן, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה בֶּן תּוֹרָה זָכָה לוֹמַר שִׁירָה עִם אֶחָיו וְזָכָה לוֹמַר שִׁירָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. עַל דַּעַת רַב אָסָף אַחֵר הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כה, ב): עַל יַד אָסָף הַנִּבָּא עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ. הַנִּבָּא, רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן, רַב אָמַר לִידוּתוּן הַנִּבָּא עַל הַיְּדוּתוּן, עַל הַדִּינִין שֶׁעָבְרוּ עָלָיו וְעַל יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לִידוּתוּן הַנִּבָּא עַל הַדָּתִין עַל הַדִּינִין שֶׁעָבְרוּ עָלָיו וְעַל יִשְׂרָאֵל. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם אָמְרוּ סֵפֶר תְּהִלִּים, מִכֻּלְּהוֹן לֹא נֶאֱמַר עַל שְׁמוֹתָם אֶלָא עַל יְדֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לַחֲבוּרָה שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁמְּבַקְּשִׁים לוֹמַר הִימְנוֹן לַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, כֻּלְּכֶם נְעִימִים, כֻּלְּכֶם חֲסִידִים, כֻּלְּכֶם מְשֻׁבָּחִין לוֹמַר הִימְנוֹן לְפָנַי, אֶלָּא אִישׁ פְּלוֹנִי יֹאמַר עַל יְדֵי כֻּלְּכֶם, לָמָּה, שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ עֲשָׂרָה צַדִּיקִים לוֹמַר סֵפֶר הַתְּהִלִּים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֻּלְּכֶם נְעִימִים וַחֲסִידִים וּמְשֻׁבָּחִים לוֹמַר הִימְנוֹן לְפָנַי, אֶלָּא דָּוִד יֹאמַר עַל יְדֵי כֻּלְּכֶם, לָמָּה שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כג, א): וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר מִי מַנְעִים זְמִירוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דָּוִד בֶּן יִשַׁי. אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כָּל אוֹתָן הָאֲלָפִים וְהָרְבָבוֹת שֶׁעָמְדוּ עַל הַיָּם וְהֵגַנְתִּי עֲלֵיהֶם, לֹא הֵגַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֶלָּא בִּזְכוּת אוֹתוֹ שֶׁבָּא לְאֶלֶף דּוֹר, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים, לְהָבִיא מִי שֶׁהוּא עוֹמֵד וְיִשְׁלֹט בְּיִצְרוֹ וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, כְּגוֹן משֶׁה בִּשְׁעָתוֹ, דָּוִד בִּשְׁעָתוֹ, עֶזְרָא בִּשְׁעָתוֹ, כָּל דּוֹרוֹ נִתְלָה בּוֹ, וְעַל יְדֵי מִי נִקְרַע לָכֶם יַם סוּף, עַל יְדֵי שְׁנֵי שָׁדַיִךְ, אֵלּוּ הֵם משֶׁה וְאַהֲרֹן. רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַר קְרָיָה בְּיִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי, עֵדֶר שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי לֹא הָיוּ עוֹמְדִים בַּאֲלִירָא, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, שֶׁהָיוּ מְצַמְצְמִין עַצְמָן עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, וְלֹא הָיוּ עוֹמְדִין בַּאֲלִירָא, אֶלָּא בְּיִרְאָה וּרְתֵת וְזִיעַ. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מַיְתֵי לָהּ מִן הָכָא, כְּתִיב (ישעיה ס, יב): וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ, מֵחוֹרֵב נֶחְרָבוּ, נָטְלוּ אֶפּוֹפָּסִים שֶׁלָּהֶם לְמִיתָה. שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טוּרָא דְּאִתְנַהַרְתּוּן מִן גַּוֵּויהּ, הַר שֶׁגְּלַשְׁתֶּם מִתּוֹכוֹ, עָשִׂיתִי אוֹתוֹ גַּל וְעֵד לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֵיזֶה זֶה, זֶה הַר סִינַי, וּמָה הַגְלָשָׁה הִגְלַשְׁתֶּן מִתּוֹכוֹ, שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, מִילִין קְצִיבִין, מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה מִצְווֹת עֲשֵׂה וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, שֶׁהָיוּ כֻּלָּן מְרוּחָצִין מִן הָעֲוֹנוֹת. רַבִּי אַחָא וְרַבִּי מְשַׁרְשְׁיָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידֵי אוֹמֵר בְּכָל הַמּוּסָפִין כְּתִיב (במדבר כח, טו, כב): וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, וּשְׂעִיר חַטָּאת, אֲבָל בַּעֲצֶרֶת אֵין כְּתִיב חַטָּאת, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹא הָיָה בְּיָדָם לֹא חֵטְא וְלֹא עָוֹן. שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּיּוֹם שֶׁיָּרַד ה' עַל הַר סִינַי לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל יָרְדוּ עִמּוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וּבְיַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן עֲטָרָה לְעַטֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מֵאָה וְעֶשְׂרִין רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יָרְדוּ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסִינַי, אֶחָד מַלְבִּישׁוֹ עֲטָרָה וְאֶחָד אוֹסְרוֹ זוֹנִי, מַהוּ זוֹנִי, רַבִּי הוּנָא רַבָּה דְצִפּוֹרִי אָמַר זוֹנָם, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איוב יב, יח): מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם. וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם, שֶׁלֹּא הָיָה נִזּוֹק אֶחָד מֵהֶם. כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, זֶה הַקּוֹל שֶׁלִּפְנֵי הַדִּבּוּר, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כד, ג): וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד. וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, זֶה הַקּוֹל שֶׁל אַחַר הַדִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, כה): וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וגו' וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי וגו' הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִבֵּרוּ, מַהוּ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ, רַבִּי חִיָּא בַּר אַדָּא וּבַר קַפָּרָא חַד אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת נֵרוֹת, וְחַד אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת הַקְּטֹרֶת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל משֶׁה מְקַלְּסָן, כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, הָרֵיקָן שֶׁבָּךְ רָצוּף הוּא תּוֹרוֹת כָּרִמּוֹן הַזֶּה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, עַל הַצְּנוּעִין שֶׁבָּכֶם וְעַל הַמְצֻמָּתִין שֶׁבָּכֶם. כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, מַה שֶּׁגִּדֵּל אֶתְכֶם דָּוִד בְּסִפְרוֹ, וּמַה גִּדֵּל אֶתְכֶם דָּוִד בְּסִפְרוֹ (תהלים סח, ח): אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (תהלים סח, ט): אֶרֶץ רָעָשָׁה וגו', וְכֵן (שופטים ה, ה): הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' וגו', שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, סֵפֶר שֶׁאֲמָרוּהוּ פִּיּוֹת הַרְבֵּה. אֶלֶף הַמָּגֵן, כָּל אוֹתָן הָאֲלָפִים וְהָרְבָבוֹת שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי וְהֵגַנְתִּי עֲלֵיהֶם, לֹא הֵגַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֶלָּא בִּזְכוּת אוֹתוֹ הַבָּא לְאֶלֶף דוֹר, וְלֹא אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם נִתְלֵיתֶם בּוֹ, אֶלָּא כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים, שֶׁכָּל מִי שֶׁיַּעֲמֹד וְיִשְׁלֹט וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, כְּגוֹן משֶׁה בִּשְׁעָתוֹ, דָּוִד בִּשְׁעָתוֹ, עֶזְרָא בִּשְׁעָתוֹ, כָּל דּוֹרָן נִתְלָה בָּהֶם, וְעַל יְדֵי מִי נָתַן הַתּוֹרָה עַל יְדֵי שְׁנֵי שָׁדַיִךְ אֵלּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן.

פס'. ואת שעיר החטאת דרש דרש משה. מלמד ששלשה שעירים היו. שעיר נחשון. ושעיר חטאת יום שמיני. ושעיר ראש חדש. והנה שורף. האחד נשרף ולא שלשתן. דרש דרש. שתי דרישות דרש. אמר להם מפני מה לא נשרף זה ומפני (לא) נאכלו אלו ואיזה מהם נשרף שעיר ראש חדש שנאמר ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה. וכן הוא אומר (במדבר כ״ח:כ״ב) ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם. ויקצוף על אלעזר ועל איתמר. מלמד שאף אהרן היה עמהם בקצפון. הנותרים. להוציא את פינחס. לאמר. השיבני על דברי:

ויאמר ה' אלהים במה אדע - ר' חייא ברבי חנינא אמר: לא כקורא תגר, אלא אמר לו: באיזו זכות? אמר לו: בכפרות שאני נותן לפניך. ויאמר אליו: קחה לי עגלה משולשת, הראה לו ג' מיני פרים וג' מיני שעירים וג' מיני אילים. ג' מיני פרים: פר יום הכפורים, ופר הבא על כל המצות, ועגלה ערופה. וג' מיני שעירים: שעירי רגלים, שעירי ראשי חדשים, ושעירה של יחיד. וג' מיני אילים: אשם ודאי, ואשם תלוי, וכבשה של יחיד. ותור וגוזל, תור ובר יונה. ויקח לו את כל אלה רשב"י ורבנן רשב"י אומר: כל הכפרות הראה לו, ועשירית האיפה לא הראה לו. ורבנן אמרי: אף עשירית האיפה הראה לו. נאמר כאן ויקח לו את כל אלה. ונאמר להלן (ויקרא ב) והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה'. ואת הצפור לא בתר, הראה לו הקב"ה שמבדילים בעולת העוף, ואין מבדילים בחטאת העוף: