במדבר כ:ז מדרש: דברים רבה, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

דָּבָר אַחֵר, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, מַהוּ לֵאמֹר, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה לֵאמֹר לַדּוֹרוֹת שֶׁיִּהְיוּ מִתְפַּלְּלִין בִּשְׁעַת הַצָּרָה, שֶׁהֲרֵי משֶׁה אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (דברים ג, כז): לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, הִתְחִיל מִתְחַנֵּן. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ לֵאמֹר, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲשִׁיבֵנִי עַל דְּבָרַי אִם אֲנִי נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם אֵינִי נִכְנָס. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ לֵאמֹר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּכָּתֵב חֲטָיָה שֶׁלִּי לְדוֹרוֹת, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר כָּל מִי שֶׁיְלַקֵּט וְיֹאכַל מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית מַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּקוֹמְפִּין, הָלְכָה אִשָּׁה אַחַת וְלִקְטָה וְאָכְלָה, הִתְחִילוּ לְחַזֵּר אוֹתָהּ בַּקּוֹמְפִּין, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ יִתָּלוּ הַפַּגִּין הַלָּלוּ בְּצַוָּארִי, שֶׁלֹא יְהוּ בְּנֵי הַמְדִינָה אוֹמְרִים נִמְצָא בָהּ דְּבַר כְּשָׁפִים אוֹ דְּבַר נִאוּף, וּמִתּוֹךְ שֶׁהֵן רוֹאִים אֶת הַפַּגִּים בְּצַוָּארִי יוֹדְעִים שֶׁבִּשְׁבִילָם אֲנִי מְחַזֶּרֶת בַּקּוֹמְפִּין. כָּךְ אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּכָּתֵב חֲטָיָה שֶׁלִּי לְדוֹרוֹת, שֶׁלֹא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים זִיֵּף משֶׁה בַּתּוֹרָה אוֹ אָמַר דָּבָר שֶׁלֹא נִצְטַוָּה, וְיֵדְעוּ שֶׁלֹא הָיָה אֶלָּא עַל הַמַּיִם, הֲרֵי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת הַמַּטֶּה וְגוֹ' וְהִשְׁקֵיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם. מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וַיַּקְהִילוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסֶּלַע. מְלַמֵּד, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד עַל פְּנֵי הַסֶּלַע. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְאֶת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ח, ג). וְכֵן כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, נִכְנְסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאֲרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גְּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם (יהושע ג, ט). וּכְתִיב: וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין מִזֶּה וּמִזֶּה לָאֲרוֹן (שם ח, לג). אַף כָּאן, כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין וְרוֹאִין נִסִּין שֶׁבַּסֶּלַע. הִתְחִילוּ לוֹמַר, יוֹדֵעַ מֹשֶׁה חֹק הַסֶּלַע הַזֶּה. אִם הוּא מְבַקֵּשׁ, יוֹצִיא לָנוּ מַיִם מִזּוֹ. נִמְצָא הָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד בְּסָפֵק, אִם שׁוֹמֵעַ לָהֶם, נִמְצָא מְבַטֵּל דִּבְרֵי הַמָּקוֹם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לוֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָה (איוב ה, יג). לְפִי שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְשַׁמֵּר עַצְמוֹ כָּל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁלֹּא לְהַקְפִּיד כְּנֶגְדָם, שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִן הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרַע הַזֶּה (דברים א, לה). אָמְרוּ לוֹ: וַהֲרֵי סֶלַע. כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהוֹצִיא מִסֶּלַע זוֹ, תּוֹצִיא מִזּוֹ. צָוַח עֲלֵיהֶם, שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים הֲמִן הַסֶּלַע. מַהוּ הַמּוֹרִים. שִׁיטִין הַרְבֵּה יֵשׁ בּוֹ. הַמּוֹרִים, סַרְבָּנִים. הַמּוֹרִים, שׁוֹטִין. שֶׁכֵּן בִּכְרָכֵי הַיָּם קוֹרִין לְשׁוֹטִין, מוֹרִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: הַמּוֹרִים, שֶׁמּוֹרִים אֶת מְלַמְּדֵיהֶן. הַמּוֹרִים, חִצִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת (ש״‎א לא, ג). וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיָּךְ. הִכָּה פַּעַם אַחַת, הִתְחִיל הַסֶּלַע נוֹטֵף מַיִם מוּעָטִים, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם (תהלים עח, כ), כְּזָב שֶׁנּוֹטֵף טִיפִּים. אָמְרוּ לוֹ: בֶּן עַמְרָם, הַלָּלוּ הַמַּיִם לְיוֹנְקֵי שָׁדַיִם אוֹ לִגְמוּלֵי חָלָב. מִיָּד הִקְפִּיד כְּנֶגְדָן וְהִכָּהוּ פַּעֲמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמַיִם, וְיָצְאוּ מַיִם רַבִּים, וְשָׁטְפוּ כָּל מַה שֶּׁהָיָה נָתוּן כְּנֶגְדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ (שם). וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא עָשָׂה מֹשֶׁה אֶלָּא מִן הַסֶּלַע שֶׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִנַּיִן שֶׁאַף עַל אוֹתוֹ סֶלַע שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו וְכָל סֶלַע וּצְרוֹר שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם הָיוּ מוֹצִיאִין מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: יִבְקַע צוּרִים בַּמִּדְבָּר (שם פסוק טו). מֹשֶׁה כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ אֶת שֶׁלּוֹ, עַל שֶׁשָּׁתְקוּ וְלֹא אָמְרוּ שִׁירָה, לָכֵן נִתְפְּשׂוּ.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי. אָמַר לוֹ: מַזֶּה בְיָדֶךָ. מִזֶּה כְּתִיב, שֶׁמִּזֶּה שֶׁבְּיָדְךָ אַתָּה צָרִיךְ לִלְקוֹת, שֶׁאַתָּה מוֹצִיא לָשׁוֹן הָרָע עַל בָּנַי. כְּשֵׁם שֶׁהַנָּחָשׁ הוֹצִיא לָשׁוֹן הָרָע וְאָמַר: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים וְגוֹ' (בראשית ג, ה). וּבָנַי מִיָּד מַאֲמִינִים, שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים. מַאֲמִינִים, דִּכְתִיב: וַיַּאֲמֵן הָעָם. בְּנֵי מַאֲמִינִים, דִּכְתִיב: וְהֶאֱמִין בַּה' (בראשית טו, ו) וּמַה הַנָּחָשׁ הִלְקֵיתִי אוֹתוֹ בַּצָּרַעַת, אַף אַתָּה הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם. רָמַז לוֹ רֶמֶז, שֶׁעָתִיד לִטֹּל אֶת דִּינוֹ בַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה (במדבר כ, י).