במדבר לג:ד מדרש: מדרש שכל טוב, סדר עולם רבה, שמות רבה ומדרש לקח טוב

ירויחו דורשי פרשת יציאת כושרות וישכילו. דתנו רבנן היום אתם יוצאים [בחדש האביב]. שאין ת"ל בחדש האביב, אלא חדש שהוא כשר לכם לא חמה קשה, ולא גשמים, וכה"א מוציא אסירים בכושרות (תהלים סח ז), שאין ת"ל בכושרות, אלא בחדש שהוא כשר להם, לא חמה קשה ולא גשמים. ר' יונתן מפיק לה לתיבת בכושרות לשתי תיבות בוכין ושירות, מצרים בוכין, דכתיב ומצרים מקברים [וגו'] (במדבר לג ד). וישראל משוררים, דכתיב קול רנה וישועה באהלי צדיקים (תהלים קיח טו). ר' נתן אומר בכושרות, במעשה כשירות שבהם, דכתיב במראות הצובאות (שמות לח ח), וסמוך לה פרשת עבודת הפסח שתהא נוהגת בארץ:

כל שבעת הימים היה הקב"ה מדבר עם משה בסנה, שנאמר ויאמר משה אל ה' בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך (שמות ד י), שלשם ג' ימים, וג' גם גם גם, ויום שהיה מדבר, הרי ז' ימים ופרק הפסח היה, ומכוונין אותו לט"ו בניסן, ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים, וכן בחמשה עשר בניסן נדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים, בט"ו בניסן באו המלאכים אצל אבינו אברהם לבשרו, ובאותו הפרק לשנה הבאה נולד אבינו יצחק, שנאמר למועד אשוב (בראשית יח יד), ובט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים, שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וגו' (שמות יב מא), קץ אחד לכולן, בי"ד יום בו שחטו ישראל את פסחיהן במצרים, ויום חמישי היה, ובו בלילה לקו הבכורות, ממחרת הפסח, ערב שבת היה, נסעו מרעמסס, שנאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה (שם יב לז), וכתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש (במדבר לג ג), וכתיב ומצרים מקברים וגו', (שם לג ד), ומרעמסס נסעו לסכות, ומסכות לאתם, [ומאתם] לפני פי החירות, הרי ג' ימים, ברביעי ויגד למלך מצרים כי ברח העם (שמות יד ה), בחמישי ובשש וירדפו מצרים וגו' (שם יד ט), אור שביעי ירדו לים, שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שם יד כ), לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצריים, ובאותה שעה אמרו ישראל שירה, שנאמר אז ישיר וגו' (שם טו א), ויום חמישי בשבת היה, והוא היה יום טוב אחרון של פסח, מים סוף נסעו למרה, שנאמר ויבאו מרתה וגו' (שם טו כג), ואומר שם שם לו חק ומשפט (שם טו כה), שם נתנו לישראל עשר מצות, שבע מהן שנצטוו עליהן בני נח, דכתיב ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל (בראשית ב טז), ויצו אלו הדינין, וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' (שם יח יט), וכתיב לעשות צדקה ומשפט (שם), ה' זו ברכת השם, שנאמר ונקב שם ה' (ויקרא כד טז), אלהים זו ע"ז, שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ג), על האדם זו שפיכות דמים, שנאמר שפך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו), לאמר זה גילוי עריות, שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' (ירמיה ג' א), מכל עץ הגן זה הגזל, שנאמר או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו (ויקרא ה כד), ותאני רבי חייא הנשמר בגגה אסור משום גזל ושאינו נשמר בגגה מותר משום גזל, אכל תאכל זה אבר מן החי, שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו: (בראשית ט ד), הוסיפו עליהן ישראל באותה שעה שבת ודינים וכיבוד אב ואם, ממרה נסעו לאילם, שנאמר ויסעו ממרה ויבאו אילמה וגו' (במדבר לג ט), הא למדנו שלא היו ישראל חונין אלא על המים, ומאילם נסעו לאלוש, שנאמר ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין (שמות טז א) (הוא אלוש) בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים (שם), ואחד בשבת היה, הא למדנו שראש חדש אייר באחד בשבת היה, ועוד למדנו שהיו ישראל אוכלין מעוגה שהוציאו בידם ממצרים כל שלשים יום, ובו ביום כלתה, ולערב אכלו את השליו ולמשכים לקטו את המן, ובאלוש נתנה להם השבת, ושם עשו שבת ראשונה, שנאמר וישבתו העם ביום השבעי (שם טז ל), באחד בשבת בכ"ג באייר נסעו מאלוש ובאו להם לרפידים, ושם נתנה להם הבאר ונלחמו עם עמלק ושם עשו שבת שניה, נסעו מרפידים ובאו להן למדבר סיני ומצאו עליו ענני כבוד. כל חמשת הימים היה משה עולה לראש ההר ויורד ומגיד לעם את דברי המקום, ומשיב דבריהם לפני המקום, בשלישי בששה לחדש נתנו להם עשרת הדברות, ויום השבת היה:

דרש ר' תנחומא כטקסיס מלכים בא דבר הקודש על מצרים, דרך מלכים בתחלה שולח וקורא לעיר מורדת לשלום, והקב"ה שלח ואמר שלח את בני ויעבדוני (שמות ד נג), דרך המלך אם אינה משלמת (שובר) [סוכר] להם אמת המים, והקב"ה הפך מימיהם לדם. דרך מלכים מביא עליהם קולנין, והקב"ה הביא עליהם צפרדעים שמקרקרין במעיהם. דרך מלכים יורה בהם חיצים ולולביות, והקב"ה הפך עפרם לכנים, שהיו בגופם לחיצים. דרך מלכים מביא עליהם ברבריים והורגין אותם, והקב"ה שלח עליהם ערוב שמשכלין אותם. דרך מלכים מביא עליהם דורמסיות, והקב"ה הסגיר לדבר בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח מח). דרך מלכים מרבה עליהם אוכלוסין, והקב"ה הביא עליהן שמונה מאות מיני ארבה. דרך מלכים הורג גדולים שבהם ויתר העם מוליך שולל, והקב"ה שלח חשך שיחשיך להם ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים (שמות י כג). דרך מלכים תופשם ומחביאם בבאי כלאים והקב"ה הרג בכוריהם ויתרם טבעו בים. וכשם שדן את מצרים, כך עתיד לדון את אדום, במצרים כתיב ויהי הדם בכל ארץ מצרים (שמות ז כא), ובפרענות אדום ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן (יואל ג ג), וכתיב השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (יואל ג ד), במצרים קולנין אלו הצפרדעים, ובאדום כתיב קול שאון מעיר (ישעי' סו ו), במצרים כתיב כל עפר הארץ היה כינים (שמות ח יג), ובאדום כתיב והפכתי נחליה לזפת ועפרה לגפרית (ישעי' לד ט). במצרים כתיב דבר כבד מאד (שמות ט ג), ובאדום כתיב ונשפטתי אותו בדבר ובדם (יחזקאל לח כב). במצרים כתיב ויהי שחין אבעבועות (שמות ט י), ובאדום כתיב המק בשרו ועיניו תמקנה בחוריהן (זכרי' יד יב). במצרים כתיב ויעל הארבה (שמות י יד), ובאדום כתיב אמור לצפור כל כנף ולכל חיות השדה הקבצו ובאו האספו [מסביב] על זבחי אשר אני זובח לכם [זבח גדול] על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם (יחזקאל לט יז). ובכלל צפור כל כנף יש כל מיני ארבה. במצרים כתיב ויהי חשך אפלה (שמות י כב), ובאדום כתיב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (ישעי' לד יא), וכתיב השמש יהפך לחשך (יואל ג ד), וכתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל וגו' (ישעי' ס ב), במצרים כתיב וה' הכה כל בכור (שמות יב כט) ובאדום כתיב (והורדתי ראמים לטבח וגו') [וירדו ראמים עמם] (ישעי' לד ז), וכתיב נסיכי צפון כולם (יחזקאל לב ל), במצרים כתיב ובאלהיהם עשה ה' שפטים (במדבר לג ד), ובאדום כתיב יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעי' כד כא). במצרים כתיב כי ה' נלחם להם (שמות יד כה), ובאדום כתיב מלחמה לה' בעמלק (שם יז טז), הן אלה קצת דרכי פורענתם ורעם גבורות החזיונות ובטחתם של ישראל הלא הם כתובים על ידי כל נביא וכל חוזה, וכה"א כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו), יראו עיני וישמח לבי: