במדבר לג:מח מדרש: ויקרא רבה

תָּנֵי רַבִּי אֶלְעָזָר אָסוּר לְתַלְמִיד לְהוֹרוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר לג, מט): וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן, וְכַמָּה הֵם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה בְּחֵפֶר, הֲווֹ שָׁיְילִין בֵּיהּ וְהוּא מוֹרֶה, אָמְרוּ לוֹ לָא כֵן אֲלַפִין בֵּי מִדְרָשָׁא אָסוּר לְתַלְמִיד לְהוֹרוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ עַד שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, וְהָא רַבִּי מָנֵי רַבָּךְ יָתֵיב בְּצִפּוֹרִי, אֲמַר לְהוֹן יֵתֵי עָלַי אִין יְדָעִית, מִן הַהִיא עָנְתָה לָא אוֹרֵי.