במדבר לו:ו מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש אגדה

[פיסקא אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כט״ו באב וכיום הכיפורים וכו׳]. בשלמא יום הכיפורים יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות לישראל אלא ט״ו באב מאי היא אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבא זה בזה מאי דרוש (במדבר לו ו) זה הדבר אשר צוה ה׳ לבנות צלפחד וגו׳ דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה בלבד רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל שנאמר (שופטים כא א) ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה מאי דרוש ממנו ולא מבנינו. רב אידי בר אבין אמר רב יוסף יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה שנאמר (דברים ב ו) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ה׳ אלי לאמר אלי היה הדבור.

פ פִּסְקָא. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ']. בִּשְׁלָמָא יוֹם הַכִּפּוּרִים; יוֹם סְלִיחָה וּמְחִילָה, יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בּוֹ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת (לישראל). אֶלָּא חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב, מַאי הִיא? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: יוֹם שֶׁהֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה. מַאי דָּרוּשׁ: (במדבר ל״ו:ו׳) "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד" וְגוֹ', דָּבָר זֶה לֹא יְהֵא נוֹהֵג אֶלָּא בְּדוֹר זֶה. (בלבד) (רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן) [אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר רַב נַחְמָן]: יוֹם שֶׁהֻתַּר שֵׁבֶט בִּנְיָמִין לָבוֹא בַּקָּהָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים כ״א:א׳) "וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִין לְאִשָּׁה", מַאי דָּרוּשׁ? [אָמַר רַב]: 'מִמֶּנּוּ' וְלֹא מִבָּנֵינוּ. (רב אידי בר אבין אמר רב יוסף) [רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַב יוֹחָנָן]: יוֹם שֶׁכָּלוּ בּוֹ מֵתֵי־מִדְבָּר, דְּאָמַר מַר: עַד שֶׁלֹּא כָּלוּ מֵתֵי־מִדְבָּר, לֹא הָיָה דִבּוּר עִם מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ב׳:ט״ז-י״ז) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם, וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר", אֵלַי הָיָה הַדִּבּוּר. עוּלָא אָמַר: יוֹם שֶׁבִּטֵּל בּוֹ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה פַּרְסְדָאוֹת *)) שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עַל הַדְּרָכִים, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל, וְאָמַר: לְאֵיזֶה שֶׁיִּרְצוּ יַעֲלוּ. רַב מַתְּנָה אָמַר: יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בּוֹ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה. (דאמר) [וְאָמַר] רַב מַתְּנָה]: [אוֹתוֹ] יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בּוֹ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה, תִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה, "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב", "הַטּוֹב", שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, "וְהַמֵּטִיב", שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: יוֹם שֶׁהָיוּ פּוֹסְקִין בּוֹ מִלִּכְרוֹת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מֵחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב וָאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כֹּחָהּ שֶׁל חַמָּה, וְלֹא הָיוּ כּוֹרְתִין עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, לְפִי שֶׁאֵינָן יְבֵשִׁים. אָמַר רַב מְנַשְׁיָא: וְקָרוּ לֵיהּ: "יוֹם תְּבַר מַגָּל". מִכָּאן וָאֵילָךְ: דְּמוֹסִיף יוֹסִיף, וּדְלָא מוֹסִיף, [יֵאָסֵף. תָּנִי רַב יוֹסֵף: מַאי 'יֵאָסֵף'?] אָמַר רַב יוֹסֵף: תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ: [פִּסְקָא]. שֶׁבָּהֶם בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְכוּ', תָּנוּ רַבָּנָן: בַּת מֶלֶךְ שׁוֹאֶלֶת מִבַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, בַּת כֹּהֵן גָּדוֹל שׁוֹאֶלֶת מִבַּת סְגָן, בַּת סְגָן שׁוֹאֶלֶת מִבַּת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, בַּת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שׁוֹאֶלֶת מִבַּת כֹּהֵן הֶדְיוֹט, וְכָל יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲלִין זֶה מִזֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. [פִּסְקָא]. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. (אמר רבי זריקא) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֲפִלּוּ מְקֻפָּלִין וּמֻנָּחִים בְּקֻפְסָא. [פִּסְקָא]. וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. תָּנָא: מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה נִפְנָה לְשָׁם. [פִּסְקָא]. וּמָה הֵן אוֹמְרוֹת? בָּחוּר וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן: (ארבע משפחות היו בארץ ישראל) יְפֵפִיּוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּיֹפִי, שֶׁאֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְיֹפִי. מְיֻחָסוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּמִּשְׁפָּחָה, [לְפִי] שֶׁאֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים. (עֲשִׁירוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן. בֵּינוֹנִיּוֹת, וַעֲנִיּוֹת,) [מְכֹעָרוֹת] שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: קְחוּ מִקַּחֲכֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים.

אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים. עצה נתן להם שאם ירצו לשאת ממטה אביהם בני אדם הגונים לא תנשאו לאחרים: