בראשית א:ב מדרש: במדבר רבה, מדרש תנחומא, תנחומא בובר ושמות רבה

וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃

במדבר רבה

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי (במדבר א, א), זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לו, ז): מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָמַר רַבִּי מֵאִיר מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן וְאֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן, מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן (יחזקאל לד, יד): בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, וּמָשַׁל אֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן (יחזקאל לא, טו): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, בַּמֶּה רְשָׁעִים מִתְכַּסִּים כְּשֶׁהֵן יוֹרְדִין לַשְּׁאוֹל, בַּתְּהוֹם. חִזְקִיָּה בַּר רַבִּי חִיָּא אָמַר הַגִּיגִית הַזּוֹ בַּמֶּה מְכַסִּין אוֹתָהּ, בִּכְלִי חֶרֶס, מִמַּהִי בָהּ כְּשֵׁם שֶׁהִיא שֶׁל חֶרֶס כָּךְ מְכַסִּין אוֹתָהּ בִּכְלִי חֶרֶס, כָּךְ הֵן הָרְשָׁעִים, מַה כְּתִיב בָּהֶם (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ, וּלְפִי שֶׁהֵן חֲשׁוּכִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִידָן לִשְׁאוֹל שֶׁהִיא חֲשׁוּכָה וּמְכַסֶּה עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּהוֹם שֶׁהוּא חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ב): וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, הֱוֵי (תהלים לו, ז): צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, צְדָקָה שֶׁאַתָּה מֵבִיא עַל הָעוֹלָם מְפֻרְסֶמֶת כַּהָרִים הַלָּלוּ. (תהלים לו, ז): מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, מִשְׁפָּט שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, תְּהוֹם רַבָּה, מָה הַתְּהוֹם בְּסֵתֶר אַף מִשְׁפָּט שֶׁאַתָּה מֵבִיא בְּסֵתֶר. כֵּיצַד, כֵּיוָן שֶׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, בְּתִשְׁעָה בְּאָב חָרְבָה, וּכְשֶׁמַּרְאֶה לִיחֶזְקֵאל הוּא מַרְאֶה לוֹ בְּאֶחָד בַּחֹדֶשׁ, לָמָּה, שֶׁלֹא לְפַרְסֵם בְּאֵי זֶה, יוֹם חָרְבָה, אֲבָל מִי שֶׁהוּא בָּא לְגַדֵּל יִשְׂרָאֵל, מְפַרְסֵם אֵי זֶה יוֹם, אֵי זֶה מָקוֹם, אֵי זֶה חֹדֶשׁ, אֵי זוֹ שָׁנָה, אֵי זוֹ אִפָּטֶיָאה, (במדבר א, א): לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר, מָה אָמַר לָהֶם (במדבר א, ב): שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש תנחומא

אִשָׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי יִתְּנֵנִי כְּיַרְחֵי קֶדֶם וְגוֹ' (איוב כט, ב). הַפָּסוּק הַזֶּה אִיּוֹב אָמַר. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ עָלָיו הַיִּסּוּרִין. אָמַר, מִי יִתְּנֵנִי כְּיַרְחֵי קֶדֶם וּלְוַאי שֶׁהָיִיתִי כְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁהָיִיתִי בִּמְעֵי אִמִּי. כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי (איוב כט, ב), מְלַמֵּד שֶׁהַוָּלָד מִשְׁתַּמֵּר בִּמְעֵי אִמּוֹ. בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי, לְאוֹרוֹ אֵלֵךְ חֹשֶׁךְ (איוב כט, ג). מִכָּאן אַתְּ לָמֵד, שֶׁהָאוֹרָה לַתִּינוֹק כְּשֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ. כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי, בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי (איוב כט, ד). כְּשֵׁם שֶׁהַגֶּשֶׁם מוֹחֶה בַּקַּרְקַע וּמְלַכְלֵךְ אוֹתָהּ, כָּךְ הַתִּינוֹק מְלַכְלֵךְ בִּמְעֵי אִמּוֹ. דָּבָר אַחֵר בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי מְדַבֵּר בְּתִינוֹק וּכְשֵׁם שֶׁהַתִּינוֹק מְלֻכְלָךְ כָּךְ אָדָם מְלֻכְלָךְ מֵעֲוֹנוֹת וְהַצָּרוֹת בָּאוֹת עָלָיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר, מִי יִתְּנֵנִי כְּיַרְחֵי קֶדֶם, וּלְוַאי הָיוּ לִי אוֹתָן הַיְּרֵחִים וְהַיָּמִים שֶׁהָיִיתִי בִּמְעֵי אִמִּי. מָה אוֹמֵר בָּאַחֲרוֹנָה, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, הַתִּינוֹק יוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ מָלֵא רִירִין וּמָלֵא דָּם, וְהֵם מְחַבְּבִין אוֹתוֹ. וְכֵן מִנְהַג כָּל אִשָּׁה שֶׁתֵּלֵד, מְחַבְּבִין אוֹתוֹ הַוָּלָד. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא זָכָר. הֱוֵי אוֹמֵר, אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי (תהלים קלט, ה). בְּמִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כְּתִיב בּוֹ בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי יְצִירוֹת שְׁנֵי יוּדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם (בראשית ב, ז), יְצִירָה אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה וִיצִירָה אַחַת לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהָעוֹף יְצִירָה אַחַת כְּתִיב בָּהֶן בְּיוּ״ד אַחַת, דִּכְתִיב: וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה (בראשית ב, יט). לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר, אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. מַה טַּעַם. דִּכְתִיב: וְרוּחַ אֱלֹהִים מֵרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם (בראשית א, ב), זוֹ נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר, אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת אוֹמֵר, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי. כֵּיצַד, שִׁשָּׁה דְּבָרִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְאֵלּוּ הֵן, נֶפֶשׁ חַיָּה וּבְהֵמָה וְחַיְתוֹ אָרֶץ, וְאָדָם וְחַוָּה. וְנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִבְרֵאת תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: נֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב, יט). וְאֵין נֶפֶשׁ חַיָּה אֶלָּא נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב, ז). הֱוֵי, קֹדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וְאָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בּוֹ כָּל יוֹם הַשִּׁשִּׁי. הֱוֵי, אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, מַהוּ אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. אֵלּוּ דּוּ פַּרְצוּפִין, זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וְגוֹ' וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם וְגוֹ' (שם ה, ב), הֱוֵי אוֹמֵר, אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. אָמַר אָדָם, אַחַר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וְהַשְּׁקָצִים וְהָרְמָשִׂים, וְאַחַר כֵּן בָּרָא אוֹתִי. כָּךְ הַתִּינוֹק הַזֶּה עַד שֶׁלֹּא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: מִזֶּה תֹּאכַל וּמִזֶּה לֹא תֹּאכַל, וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא, אֶת זֶה תֹּאכְלוּ וְאֶת זֶה לֹא תֹּאכְלוּ. וּמִי שֶׁהוּא מְקַבֵּל עָלָיו בִּמְעֵי אִמּוֹ כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְאַחַר כֵּן נוֹלָד, לְכָךְ כְּתִיב: אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ.
שאל רבBookmarkShareCopy

תנחומא בובר

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד (במדבר א א), זש"ה צדקתך כהררי אל [משפטיך תהום רבה] (תהלים לו ז), אמר ר' מאיר משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים, במרעה טוב ארעה אותם (ובמרעה שמן) [ובהרי מרום ישראל] יהיה נויהם (יחזקאל לד יד), ומשל את הרשעים, כה אמר ה' [אלהים] ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את התהום (שם לא טו), ובמה הרשעים מתכסין כשהם יורדים לגיהנם, בתהום, חזקיה בר חייא אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה, בכלי חרס, מפני שהיא של חרס, לפיכך מכסין אותה בכלי חרס, כך הרשעים כתיב בהן, והיה במחשך מעשיהם (ישעיה כט טו), לפיכך הן חשוכין לפני הקב"ה, והוא מורידן לשאול, שהיא חשיכה, ומכסה עליהם את התהום שהוא חושך, שנאמר וחושך על פני תהום (בראשית א ב).
שאל רבBookmarkShareCopy