בראשית א:יט מדרש: תנחומא בובר, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), רות רבה (לרנר) וויקרא רבה

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד (במדבר א א), זש"ה צדקתך כהררי אל [משפטיך תהום רבה] (תהלים לו ז), אמר ר' מאיר משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים, במרעה טוב ארעה אותם (ובמרעה שמן) [ובהרי מרום ישראל] יהיה נויהם (יחזקאל לד יד), ומשל את הרשעים, כה אמר ה' [אלהים] ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את התהום (שם לא טו), ובמה הרשעים מתכסין כשהם יורדים לגיהנם, בתהום, חזקיה בר חייא אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה, בכלי חרס, מפני שהיא של חרס, לפיכך מכסין אותה בכלי חרס, כך הרשעים כתיב בהן, והיה במחשך מעשיהם (ישעיה כט טו), לפיכך הן חשוכין לפני הקב"ה, והוא מורידן לשאול, שהיא חשיכה, ומכסה עליהם את התהום שהוא חושך, שנאמר וחושך על פני תהום (בראשית א ב).

ואור ביום ראשון איברי והכתיב (בראשית א יז) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכתיב (שם) ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי. אלא כדרבי אלעזר דאר״א אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו וכיון שנסתכל הקב״ה באנשי דור המבול ודור הפלגה ראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהם שנאמר (איוב לח טו) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (בראשית א ג) וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיקים שנאמר (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב וכיון שראה אור שגנזו לצדיקים מיד שמח שנא׳ (משלי יג) אור צדיקים ישמח. כתנאי אור שברא הקב״ה ביום ראשון אדם צופה ורואה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו דברי ר׳ יעקב וחכמים אומרים הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום ד׳:

ר' שמעון [בר בא] או' בשם רבי יוחנן, כל מקום שנ' ויהי, משמש צרה ושמחה, שאם צרה - אין צרה כיוצא בה, ואם שמחה - אין שמחה כיוצא בה. אתא ר' שמואל בר נחמני עבדא פליגא, כל מקום שנ' [ויהי -] צרה, והיה - שמחה. התיבון לה, הכתי' ויהי אור (בראשית א: ג)? אמ' להם אף היא אינה שמחה, שלא זכו העולם להשתמש לאותה אורה [דאמ' ר' יהודה בר' סימון, אותה האורה] שברא הקב"ה ביום ראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקב"ה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, עמד וגינזה ותיקנה לצדיקים לעתיד לבא. ומניין שגינזה? שנ' וימנע מרשעים אורם (איוב לח: טו) ומניין שגינזה לצדיקים לעתיד לבא? שנ' וארח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום (משלי ד: יח). התיבון ליה, והכתי' ויהי ערב ויהי בקר [יום אחד] (בראשית א: ה)? אמ' להם, אף [היא] אינה שמחה, שכל מה שברא הקב"ה ביום ראשון עתיד לכלות, שנ' כי שמים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא: ו). התיבון [ליה, והכתי'] יום שלישי (בראשית א: יג) ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי (שם: יט) יום שישי (שם: לא)? אמ' להם, כל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתקן, החיטין צריכין לטחנן, התורמוסין צריכין למתקן. התיבון ליה, והכתי' ויהי י"י את יוסף, ויהי איש מצליח (שם לט: ב)? אמ' להו, אף הוא אינה שמחה, שנתגרה בו הדוב. התיבון ליה, ויהי ביום כלות משה (במדבר ז: א)? [אמ' להן,] אף היא [אינה] שמחה [שבו נגנז בית המקדש, שנ' ולא יכל משה לבא אל אהל מועד (שמות מ: לה)]. התיבון ליה, והכת' ויהי ביום השמיני (ויקרא ט: א)? אמ' ליה, אף היא אינה שמחה, שבו ביום מתו נדב ואביהו. התיבון ליה, והכת' ויהי י"י את יהושע (יהושע ו: כז)? אמ' להו, אף הוא אינה שמחה, שבו ביום קרע את בגדיו, שנ' ויקרע יהושע שמלותיו (שם ז: ו). התיבון ליה, והכת' ויהי כי ישב המלך בביתו (ש"ב ז: א)? [אמ' להן], אף היא אינה שמחה, שבו ביום בא נתן הנביא ואמ' לו, אתה לא תבנה הבית (מ"א ח: ט).