בראשית א:כב מדרש: ספר הישר (מדרש), מדרש תנחומא, עין יעקב ובראשית רבה

ויאמר יי לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו · ויפל יי תרדמה על האדם ויישן ויסר צלע אחת מצלעותיו ויבן עליה בשר ויעש אותה לאשה ויביאה אל האדם · ויקץ אדם משנתו והנה אשה עומדת לנגדו: ויאמר זה עצם מעצמי היא ולה יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת: ויקרא האדם את שמה חוה כי היא היתה אם כל חי: ויברך אותם אלהים ויקרא את שמם אדם ביום הבראם: ויאמר יי אלהים פרו ורבו בארץ ומלאו את הארץ:

שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ מַה כְּתִיב שָׁם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי (בראשית ב, ג). וְכֵן כְּשֶׁבָּרָא אֶת הַחַיּוֹת וְאֶת הָעוֹפוֹת, וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים (בראשית א, כה). וְכֵן בָּאָדָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם (בראשית ה, ב). וְכֵן בַּשְּׁרָצִים. וְכֵן לְעִנְיַן מָזוֹן.

מַתְנִיתִין. הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: (בראשית א׳:כ״ב) "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם [אֱלֹהִים]: פְּרוּ וּרְבוּ". גְּמָרָא. מְנָא הַנֵּי מִילֵי? אָמַר רַבִּי אִלָעִאי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן (שמוע) [שִׁמְעוֹן]: אָמַר קְרָא: (שם) "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ", אִישׁ דַּרְכּוֹ לִכְבֹּשׁ, וְאֵין אִשָׁה דַּרְכָּהּ לִכְבֹּשׁ. אַדְּרַבָּה! 'וְכִבְשֻׁהָ', תַּרְתֵּי מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: 'וּכְבָשָׁהּ' כְּתִיב. רַב יוֹסֵף אָמַר: מֵהָכָא: (שם לה) "אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה". וְלָא קָאָמַר: "פְּרוּ וּרְבוּ".