וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת׃ (פ)
מדרש תנחומא
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אַסִּי, לָמָּה הוּא אוֹמֵר, ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ (תהלים כו, ח), בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד בְּרִיאַת עוֹלָם. כֵּיצַד, בָּרִאשׁוֹן כְּתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּכְתִיב: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה (תהלים קד, ב). וּבַמִּשְׁכָּן מַה כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים (שמות כו, ז). בַּשֵּׁנִי, יִהְי רָקִיעַ, וְאוֹמֵר בָּהֶן הַבְדָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם (שמות כו, לג). בַּשְּׁלִישִׁי כְּתִיב מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: יִקָּווּ הַמַּיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת וְגוֹ' וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם (שמות ל, יח). בָּרְבִיעִי בָּרָא מְאוֹרוֹת, דִּכְתִיב: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב (שמות כה, לא). בַּחֲמִישִׁי בָּרָא עוֹפוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף. וּבַמִּשְׁכָּן, כְּנֶגְדָּן לַעֲשׂוֹת קָּרְבָּנוֹת, כְּבָשִׂים וְעוֹפוֹת. וּבַמִּשְׁכָּן, וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׁי כְנָפַיִם לְמַעְלָה (שמות לה, כ). בַּשִּׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ (בראשית א, כז), בִּכְבוֹד יוֹצְרוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב אָדָם, שֶׁהוּא כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנִּמְשַׁח לַעֲבֹד וּלְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי ה'. בַּשְּׁבִיעִי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַתֵּכֶל כָּל עֲבוֹדַת בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה. בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְכַל אֱלֹהִים. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת (במדבר ז, א). בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (במדבר ז, א). וְלָמָּה הַמִּשְׁכָּן שָׁקוּל כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אֶלָּא מַה שָּׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם עֵדִים עַל יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (דברים ל, יט), אַף מִשְׁכָּן עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְגוֹ'.
מדרש אגדה
ויברך אלהים את יום השביעי. במה ברכו, שכל מה שאדם מוציא לכבוד שבת הקב"ה משלם לו כפלים:
רות רבה (לרנר)
תולדות אמר ר' שמואל בר נחמן, כל תולדות שנ' בתורה חסרין בר מתרין, ואלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב: ד) והדין. ומה הן חסרין? ר' איבו בשם ר' ראובן, ו"ו. כנגד ששה דברים שניטלו מאדם הראשון: זיוו, וחייו, וקומתו, פירות הארץ, ופירות האילן ומאורות. זיוו, דכת' משנה פניו ותשלחהו (איוב יד: כ). חייו, דכת' כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג: יט). קומתו, ויתחבא האדם ואשתו (שם: ח). אמ' ר' יודן, גיועה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה. פירות הארץ ופירות האילן, דכת' ארורה האדמה בעבורך (שם: יז). מאורות דכת', וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כד: כג). ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמ' משום ר' שמעון, אע"ג שנתקלקלו המאורות בערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת. ובמוצאי שבת שינה פניו ושלחו, שנ' משנה פניו ותשלחהו (איוב שם). אתייה כרבנן ולא כר' יוסי דאמ', אדם הראשון לא לן כבודו עמו. ובמוצאי שבת נוטל את זיוו ממנו וטרדו מגן עדן, שנ' ויגרש את האדם (בראשית ג: כד). אמ' ר' יהודה בר' סימון, אותה האורה שברא הב"ה ביום הראשון היה צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא. ומנין שגנזה? שנ' וימנע מרשעים אורם (איוב לח: טו). ומנין שגנזה לצדיקים לעתיד לבא? שנ' ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום (משלי ד: יח). ר' לוי בר נזירה, ל"ו שעות שימשה האורה, י"ב של ערב שבת וי"ב של לילי שבת, וי"ב של (ליל) שבת. כיון שחטא אדם הראשון מערב שבת, בקש הקב"ה לגנוז אותה האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד ויברך אלקים את יום השביעי (בראשית ב: ג), ברכו באורה. וכיון ששקעה החמה בלילי השבת. והמתינה אותה האורה משמשת, התחילו הכל מקלסין להב"ה, הה"ד תחת כל השמים ישרהו (איוב לז: ג). מפני מה? ואורו על כנפות הארץ (שם). וכיון ששקעה החמה במוצאי שבת, התחיל החשך ממשמש ובא. נתיירא אדם הראשון. אמ', שמא תאמר אך חושך ישופני (תהלים קלט: יא), ואותו שכת' בו הוא ישופך ראש (בראשית ג: טו), בא לנשכני, שנ' אך חשך ישופני (תהלים שם). מה עשה לו הב"ה? אמ' ר' לוי, זימן לו הב"ה שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן את האור ובירך עליה. מה בירך עליה? בורא מאורי האש. איתייה כר' שמואל, דאמ' ר' שמואל, מפני מה מברכין ישראל על הנר במוצאי שבת? מפני שהיא תחלת ברייתו של עולם. ר' הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן, אף במוצאי יום הכפורים מברכין עליו, ששבת כל היום כלו.