בראשית ב:ה מדרש: מדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), רות רבה (לרנר) ועין יעקב

(לבר' א', א').
אלהים. למשפטיך עמדו היום וגו' (תה' קי"ט, צ"א), במשפט בראת הכל, שנא' בראשית ברא אלהים, כשברא הב"ה את עולמו בראו במדת הדין, שנאמ' בראשית ברא אלהים, ולא עמד עד ששתף עמו מדת הרחמים, שנ' ביום עשות י"י אלהים ארץ ושמים (בר' ב', ד'); ואף המטר לא ירד עד שמזגו במדת הרחמים, שנ' כי לא המטיר י"י אלהים על הארץ (שם, ה'); ואף אדם הראשון לא עמד עד שמזגו במדת הרחמים, שנ' וייצר י"י אלהים את האדם (שם ז'). ואלו שאין להם חלק לעולם הבא וכו'. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו. אמר בן עזאי בא וראה כמה קשה חילול השם, כביכול לא הזכיר הב"ה שמו עד שהזכיר שתי תיבות: בראשית ברא אלהים. ילמדנו.

(ע״ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור (שמות ב ה) א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה וכן הוא אומר (ישעיה ד ד) אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון (שמות ב ה) ונערותיה הולכות על יד היאור א״ר יוחנן אין הליכה זו אלא לשון מיתה וכן הוא אומר (בראשית כה לב) הנה אנכי הולך למות. (שמות ב ה) ותרא את התבה בתוך הסוף כיון דחזו דקבעי לאצולי למשה אמרו לה גברתנו מנהגו של עולם מלך ב״ו גוזר גזרה אם אין כל העולם מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה ואת עוברת על גזרת אביך בא גבריאל וחבטן בקרקע. (שם) ותשלח את אמתה ותקחה ר׳ יהודה ורבי נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע דשייר לה חדא דלאו אורח ארעא דבת מלכים למיקם לחודה ולמאן דאמר ידה לכתוב ידה הא קא משמע לן דאשתרבב אשתרבובי דאמר מר וכן אתה מוצא בשיני רשעים שנאמר (תהלים ג ח) שני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שרבבת:

ודכותה: אדם שת אנוש (דהי"א א: א) ראש דברי הימים. אלף אדם גדול שבמקרא אין כמותו, שאדם [בו] התחיל הב"ה לבראת את הכל, ובו גמר את הכל. כיצד? ברא אותו והניחו גולם, וביום הששי נפח בו נשמה. ולמה לא נפח בו נשמה מיום ראשון? שלא יאמרו הבריות אדם ברא עמו את העולם. ומנין שהתחיל עמו בבריאה? שכן כתב, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב: ד). מה כתיב אחריו? וכל שיח השדה [וגו'] (שם: ה) ואיד יעלה מן הארץ [וגו'] (שם: ו). מה כתיב אחריו? וייצר י"י אלקים [את האדם] מן האדמה (שם: ז). ואחר כל הענין [הזה הוא אומר, וייצר י"י אלקים את האדם מן האדמה (שם)]? ללמדך שאדם הראשון לבריאה. וכן הוא אומר, אחור וקדם צרתני (תהלים קלט: ה) אחור - שבו גמר את הכל, וקדם - שבו התחיל את הכל. וכיון שבא ליחס את העולם נתנו בראש ועשאו גדול, אלף שלו גדולה, ולעולם האב גדול מן הבן. ואם תאמר, תרח אין לו חלק לעולם הבא, היה גדול מאברהם, [אין] שאלולי תרח לא היה אברהם, ובישר הב"ה לאברהם שיש לו חלק לעולם הבא שנא' ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית טו: טו).