בראשית ב:יב מדרש: מדרש תנחומא, אוצר מדרשים, שיר השירים רבה ובמדבר רבה

וְאָדָם נִבְרָא בַשִּׁשִּׁי וַעֲלִילָה נִתְלָה בוֹ שֶׁהוּא הֵבִיא אֶת הַמִּיתָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב, יז). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ כָּתַב גֵּט, נִכְנַס לְבֵיתוֹ וְהַגֵּט בְּיָדוֹ, מְבַקֵּשׁ עֲלִילָה לִתְּנוֹ לָהּ. אָמַר לָהּ: מִזְגִי לִי אֶת הַכּוֹס שֶׁאֶשְׁתֶּה. מָזְגָה לוֹ. כֵּיוָן שֶׁנָּטַל הַכּוֹס מִיָּדָהּ, אָמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ. אָמְרָה לוֹ: מַה פִּשְׁעִי. אָמַר לָהּ: צְאִי מִבֵּיתִי שֶׁמָּזַגְתְּ לִי כּוֹס פָּשׁוּר. אָמְרָה לוֹ: כְּבָר הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי עֲתִידָה לִמְזֹג לְךָ כּוֹס פָּשׁוּר, שֶׁכָּתַבְתָּ הַגֵּט וַהֲבֵאתוֹ בְּיָדֶךָ. אַף כָּךְ, אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל שֶׁלֹּא בָרָאתָ עוֹלָמְךָ קֹדֶם שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה, הָיְתָה תוֹרָה אֶצְלְךָ אָמוֹן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם (משלי ח, ל), שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה, וּכְתִיב בָּהּ, זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (במדבר יט, יד). אִלּוּלֵי שֶׁהִתְקַנְתָּ מָוֶת לַבְּרִיּוֹת, הָיִיתָ כּוֹתֵב בָּהּ כָּךְ. אֶלָּא בָּאתָ לִתְלוֹת בִּי אֶת הָעֲלִילָה. הֱוֵי, נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם.

ב׳) שבעה מיני זהב בעולם: זהב טוב (בראשית ב׳), זהב טהור (שמות כ״ה), זהב סגור (מ״א ו׳), זהב שחוט (שם י׳), זהב אופיר (דהי״ב ט׳), זהב מאופז (ירמיה י׳), זהב פרוים (דהי״ב ג׳) (עי׳ יומא מ״ד:).

דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, שְׁלֹמֹה וַדַּאי. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ב, טו): וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ז, כא): וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל. רְפִידָתוֹ זָהָב, כְּהַהִיא דִּתְנֵינַן שֶׁכָּל הַבַּיִת נִטּוֹחַ בְּזָהָב חוּץ מֵאֲחוֹרֵי הַדְּלָתוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק הֲדָא מַתְנִיתָא דִּתְנֵינַן לַבִּנְיַן הַשֵּׁנִי, אֲבָל לַבִּנְיַן הָרִאשׁוֹן אֲפִלּוּ אֲחוֹרֵי הַדְּלָתוֹת הָיָה מְחֻפֶּה בְּזָהָב. תְּנֵינַן שִׁבְעָה מִינֵי זְהָבִים הֵם שֶׁהָיוּ בוֹ, זָהָב טוֹב, זָהָב טָהוֹר, זָהָב סָגוּר, זָהָב שָׁחוּט, זָהָב מוּפָז, זָהָב מְזֻקָּק, זְהַב פַּרְוָיִם. זָהָב טוֹב, כְּמַשְׁמָעוֹ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, אָמַר רַבִּי יִצְחָק טוֹבוֹי דְּהוּא בְּבֵיתָה טוֹבוֹי דְּהוּא בַּת בְּלִוְיָיתֵיהּ. זָהָב טָהוֹר, שֶׁהָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכּוּר וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם. רַבִּי יוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אֶלֶף כִּכָּרִים זָהָב הִכְנִיס שְׁלֹמֹה לָאוּר אֶלֶף פְּעָמִים עַד שֶׁהֶעֱמִידוֹ עַל כִּכָּר אֶחָד, וְהָא תָּנֵי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בִּמְנוֹרַת הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיְתָה יְתֵרָה עַל מְנוֹרַת הַמִּדְבָּר מִשְׁקַל גּוֹרְדִּינוֹן, הִכְנִיסוּהָ לָאוּר שְׁמוֹנִים פְּעָמִים עַד שֶׁחָסְרָה, אֶלָּא מִן קָדְמַיי הֲוַת חָסְרָה סַגִּין, בְּרַם מִן הָכָא וּלְהַלָּן לָא הֲוַת חָסְרָה אֶלָּא צִבְחַר צִבְחַר. זָהָב שָׁחוּט, שֶׁנִּמְשַׁךְ כְּשַׁעֲוָה. אַדְרִיָּינוּס הָיָה לוֹ מִשְׁקַל בֵּיצָה, דּוּקְלִיטִיאַנוֹס הָיָה לוֹ מִשְׁקַל דִּינָר גּוֹרְדִיַינִי, הֲדָא מַלְכוּתָא לֵית לָהּ מִינֵיהּ וְלָא הֲוֵי לֵיהּ מִינֵיהּ. זָהָב סָגוּר, שֶׁהָיָה סוֹגֵר בְּעַד כָּל בַּעֲלֵי זְהָבִים, וְהָא כְתִיב (דברי הימים א כט, ד): וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים, וְכִי כֶּסֶף הָיָה וַהֲלֹא זָהָב הָיָה, וְלָמָּה קוֹרִין אוֹתוֹ כֶּסֶף, שֶׁהָיָה מַכְסִיף בְּעַד כָּל בַּעֲלֵי זְהָבִים, וּמִמֶּנּוּ הָיוּ נַעֲשִׂים כָּל הַכֵּלִים הַסִּפִּים וְהַסִּירוֹת וְהַיָּעִים וְהַמְּזַמְּרוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַמִּזְלָגוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת וְהַפּוֹתוֹת. רַבִּי יִצְחָק מִגְדְּלָאָה אָמַר אֵלּוּ חֲפִיפוֹת, רַבִּי סִימָאי אָמַר זֶה פּוֹתָה שֶׁתַּחַת הַצִּיר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֲפִלּוּ דָּבָר קַל לֹא הָיָה הַמִּקְדָּשׁ חָסֵר. זָהָב מוּפָּז, רַבִּי פַּטְרִיקִי אֲחוּי דְּרַבִּי דְרוֹסָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בְּרַבִּי בּוּנָא אָמַר דּוֹמֶה לַגָּפְרִית הַזֶּה שֶׁמּוֹצֶצֶת בָּאֵשׁ. רַבִּי אָבוּן אָמַר עַל שֵׁם מְדִינָתוֹ נִקְרָא מֵאוּפָז. זָהָב מְזֻקָּק, דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי וּדְבֵי רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי שֶׁמְחַתְּכִין אוֹתוֹ כְּזֵיתִים וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לְנָעֳמִיּוֹת וְהוּא יוֹצֵא מְזֻקָּק, דְּבֵי רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרֵי שֶׁמַּטְמִינִין אוֹתוֹ בַּזֶּבֶל שֶׁבַע שָׁנִים וְיוֹצֵא מְזֻקָּק. זְהַב פַּרְוָיִם, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אָדֹם דּוֹמֶה לְדַם הַפָּר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת, שֶׁכְּשֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ צָר בּוֹ כָּל מִינֵי אִילָנוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁאִילָנוֹת שֶׁבַּשָֹּׂדֶה עוֹשִׂים פֵּרוֹת אֵלּוּ שֶׁבַּבַּיִת עוֹשִׂים פֵּרוֹת וְהָיוּ מַשִּׁירִים פֵּרוֹתָם וּמְלַקְּטִין אוֹתָם וּמַנִּיחִים אוֹתָם לְבֶדֶק הַבַּיִת, וּבְשָׁעָה שֶׁהֶעֱמִיד מְנַשֶּׁה צֶלֶם בַּהֵיכָל יָבְשׁוּ כָּל אוֹתָם הָאִילָנוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (נחום א, ד): וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹזֵר אוֹתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לה, ב): פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברי הימים ב ג, יד): וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ. תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר זוֹ זְכוּת הַתּוֹרָה וּזְכוּת צַדִּיקִים הָעוֹסְקִין בָּהּ. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר זוֹ הַשְּׁכִינָה.