בראשית ב:כא מדרש: שמות רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש תנחומא

ויאמר בילדכן את העבריות - למה צוה להרוג אותם על ידי המילדות? כדי שלא יתבע הקדוש ברוך הוא ממנו ויפרע מהן. וראיתן על האבנים, מקום שהולד נפנה בו. דבר אחר: האבנים אמר רבי יהודה בר סימון: שהקדוש ברוך הוא עושה אבריה של אשה קשה כאבנים בשעה שיושבת על המשבר לילד, שאלולי כן מתה. ורבי פנחס החבר אומר בשם רבי יונה, מסיע לה לרבי יהודה בר סימון: אין אבנים, אלא סדן, שהוא דבר קשה, דכתיב (ירמיה יח, ג): וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים. אמר רבי חנין: סימן גדול מסר להם. מה יוצר זה, ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע, אף אשה, ירך מכאן וירך מכאן וולד באמצע. ואית דאמרי: בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים. אם בן הוא והמתן אותו אמר להם: אם זכר הרגו אותו, ואם נקבה אל תהרגו אותה, אלא אם חיתה חיתה, ואם מתה מתה. אמרו לו: מהיכן נדע אם זכר אם נקבה? אמר רבי חנינא: סימן גדול מסר להם. אם פניו למטה, דעו שהוא זכר, שמביט באמו בארץ שממנה נברא. וכשהוא פניו למעלה, היא נקבה, שמבטת בבריתה בצלע, שנאמר (בראשית ב, כא): ויקח אחת מצלעותיו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! מי שנתן העצה הזאת טפש הוא, היה לך להרוג את הנקבות, אם אין נקבות אין זכרים, מהיכן ישאו נשים?! אשה אחת אינה יכולה ליטול שני אנשים, אבל איש אחד יכול ליטול עשר נשים או מאה, הוי, (ישעיה יט, יא): אך אוילים שרי צוען וגו', שנתנו לו זו העצה:

א״ל קיסר לרבן גמליאל אלהיכם גנב הוא דכתיב (בראשית ב כא) ויפל ה׳ אלהים תרדמה על האדם ויישן אמרה ליה ברתיה שבקיה דאנא מהדרנא ליה אמרה ליה תנו לי דוכוס אחד אמר לה למה ליך אמרה ליה לסטים באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב אמר לה הלואי שיבא עלינו בכל יום ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו אמר לה הכי קאמינא לישקליה בהדיא אמרה ליה אייתי לי אומצא דבשרא אייתי לה אותבה תותי בחשא אפיקתה אמרה ליה אכול מהאי אמר לה מאיסא לי אמרה ליה אדם הראשון נמי אי הוה שקילא בהדיא הוה מאיסא ליה.

סד אָמַר לֵיהּ (קיסר) [כּוֹפֵר] לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֱלֹהֵיכֶם, גַּנָּב הוּא, דִּכְתִיב: (בראשית ב׳:כ״א) "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן". אָמְרָה לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ: שַׁבְקֵיהּ, דַּאֲנָא מְהַדַּרְנָא לֵיהּ. אָמְרָה לֵיהּ: תְּנוּ לִי דּוּכוּס אֶחָד. אָמַר לָהּ: לָמָּה לִיךְ? [אָמְרָה לֵיהּ]: לִיסְטִין בָּא עָלֵינוּ הַלַּיְלָה, וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ קִיתוֹן שֶׁל כֶּסֶף, וְהִנִּיחַ לָנוּ קִיתוֹן שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהּ: הַלְוַאי שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם. וְלֹא יָפֶה הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ צֶלַע אַחַת, וְנָתְנוּ לוֹ שִׁפְחָה לְשַׁמְּשׁוֹ? אָמַר לָהּ: הָכִי קָאֲמִינָא, אֶלָּא לִישְׁקְלֵיהּ בְּהֶדְיָא. אָמְרָה לֵיהּ: אַיְתּוּ לִי אוּמְצָא דְּבִשְׂרָא, אַיְתּוּ לָהּ, אוּתְבָהּ תּוּתֵי, בַּחְשָׁא, אַפִּיקְתָּהּ. אָמְרָה לֵיהּ: אֱכֹל מֵהַאי. אָמַר לָהּ: מְאִיסָא לִי. אָמְרָה לֵיהּ: וְאָדָם הָרִאשׁוֹן נַמִּי, אִי הֲוָה שְׁקִילָא בְּהֶדְיָא, הֲוָה מְאִיסָא לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ (קיסר) [כּוֹפֵר] לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: יָדַעְנָא אֱלֹהַיְכוּ, מַאי קָא עָבִיד, (וְהֵיכָן יָתִיב). אִיתְנְגִיד וְאִיתְּנַח. אָמַר לֵיהּ: מַאי הַאי? אָמַר: בֵּן אֶחָד יֵשׁ לִי בִּכְרַכֵּיהַיָּם, וְיֵשׁ לִי גִּיעְגּוּעִין עָלָיו, בָּעִינָא דְּמַחְוִית לֵיהּ נִיהֲלִי. אָמַר לֵיהּ: מִי יָדַעְנָא הֵיכָא נִיהוּ? אָמַר לֵיהּ: דְּאִיכָּא בְּאַרְעָא לָא יָדַעְתְּ, דְּאִיכָּא בִּשְׁמַיָּא יָדַעְתְּ? אָמַר לֵיהּ (קיסר) [כּוֹפֵר] לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: כְּתִיב: (תהילים קמ״ז:ד׳) "מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים", מַאי רְבוּתֵיהּ? אֲנָא מָצִינָא לְמִימְנֵי כּוֹכְבֵי. אַיְתִּי חַבּוּשֵׁישָׁדִינְהוּ בְּאַרְבִּילָאוְקָא מְהַדָּר לְהוּ. אָמַר לֵיהּ: מָנִינְהוּ! אָמַר לֵיהּ: אוּקְמִינְהוּ, אָמַר לֵיהּ: רְקִיעָא נַמִּי הָכִי הַדְרָא. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: הָכִי אָמַר לֵיהּ קֵיסָר: מִמְנוּ לִי כּוֹכְבֵי. אָמַר לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֵימָא לִי, כָּכִיךְ וְשִׁינַיִךְ כַּמָּה הֲווּ? שָׁדָא יָדֵיהּ לְפוּמֵיהּ וְקָא מָנִי לְהוּ. אָמַר לֵיהּ: דְּאִיכָּא בְּפוּמָךְ לָא יָדַעְתְּ, דְּאִיכָּא בִּרְקִיעָא יָדַעְתְּ?