בראשית ג:ב מדרש: מדרש תנחומא ובראשית רבה

שְׁלֹשָׁה נִזְקְקוּ לָאֲדָמָה וְנַעֲשׂוּ חֻלִּין. אֵלּוּ הֵן, קַיִן נֹחַ וְעֻזִיָּה. קַיִן, דִּכְתִיב: וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה (בראשית ג, ב). מַה כְּתִיב: נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. נֹחַ, דִּכְתִיב: וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם וְנִתְבַּזָּה. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, אָמְרוּ חֲכָמִים, בּוֹ בַיּוֹם נָטַע, בּוֹ בַיּוֹם עָשָׂה פֵרוֹת, בּוֹ בַיּוֹם בָּצַר, בּוֹ בַיּוֹם דָּרַךְ, בּוֹ בַיּוֹם שָׁתָה, בּוֹ בַיּוֹם נִשְׁתַּכֵּר, בּוֹ בַיּוֹם נִתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ.

ותאמר האשה אל הנחש - והיכן היה אדם באותה שעה? אבא בר קורייה אמר: נתעסק בדרך הארץ וישן לו. רבנן אמרי: נטלו הקדוש ברוך הוא והחזירו בכל העולם כולו. אמר לו: כאן בית נטע, כאן בית זרע, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב): בארץ לא עבר בה איש, ולא ישב אדם שם. לא ישב אדם הראשון שם. ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו' ולא תגעו בו, הדא הוא דכתיב (משלי ל) אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת. תני ר' חייא: שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר, שלא יפול ויקצץ הנטיעות. כך אמר הקב"ה: כי ביום אכלך ממנו וגו'. והיא לא אמרה כן, אלא: "אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו". כיון שראה אותו עוברת לפני העץ, נטלה ודחפה עליו. אמר לה: הא לא מיתת, כמה דלא מיתת במקרביה, כן לא מיתת במיכליה, אלא כי יודע אלהים כי ביום וגו':

אמר רבי תנחומא: השאלה הזו שאלוני באנטוכיא. אמרתי להם: כי יודעים אלהים אין כתיב, אלא כי יודע אלהים כי ביום אכלכם. ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר: התחיל אומר דלטוריא על בוראו. אמר: מאילן הזה אכל וברא העולם, והוא אומר לכם לא תאכלו ממנו, שלא תבראו עולמות אחרים, דכל אינש ואינש סני בר אומנתיה. ר' יהודה בר סימון אמר: כל שנברא אחר חבירו, שליט בחבירו. שמים בראשון ורקיע בשני אינו סובלן? אתמהא! רקיע בשני ודשאים בשלישי אינן מספקין את מימיו?! דשאים בשלישי ומאורות ברביעי אין מבשלין פירותיו?! מאורות ברביעי ועופות בחמישי?! אמר רבי יהודה בר סימון: זיז עוף טהור הוא, ובשעה שהוא פורח מכסה גלגל חמה, ואדם נברא אחר הכל לשלוט בכל, קדמו ואכלו עד שלא יברא עולמות אחרים והן שולטין בכם, הדא הוא דכתיב: ותרא האשה כי טוב וגו' ראתה דבריו של נחש: