בראשית ג:ד מדרש: בראשית רבה ותנחומא בובר

והנחש היה ערום - כתיב (קהלת א) כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב, על ידי שאדם מרבה עליו חכמה, הוא מרבה עליו כעס, וע"י שהוא מוסיף דעת, הוא מוסיף עליו מכאוב. אמר שלמה: על ידי שהרביתי עלי חכמה, הרביתי עלי כעס, ועל ידי שהוספתי עלי דעת, הוספתי עלי מכאוב. שמעת מימיך אומר: חמור זה יוצא צינה עליו?! כמה חככים באה עליו, והיכן הן יסורין מצויין? על בני אדם. רב אמר: אין תלמיד חכם צריך התראה. אמר ר' יוחנן: ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן, אם מתפחמין קימעא הן אבודין, אבל כלי פשתן הארבליין. כמה הן? וכמה דמיהם? תני ר' ישמעאל: לפום גמלא שחנא. בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסין לקפילין. חד אמר: אייתי קופר צלי, ופיתא נקייה, וחמר טב. וחד אמר: אייתי פיתא ותרדין, דין אכל ומתנזק, ודין אכל ולא מתנזק, הוי, על דין היא רבה, ועל אוחרן לית היא רבה. תני בשם רבי מאיר: לפי גדולתו של נחש היה מפלתו, ערום מכל ארור מכל. רבי הושעיא רבה אמר: דקרטים היה עומד, כקנה ורגלים היו לו. רבי ירמיה בן אלעזר אמר: אפיקורס היה. רבי שמעון בן אלעזר אמר: כגמל היה, טובה גדולה חסר העולם, שאלמלא כן היה אדם משלח פרגמטיא בידו, והיה הולך ובא:

ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת וגו'. (משלי טז) איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף. איש תהפוכות, זה הנחש, שהיפך דברים על בוראו. ונרגן, שריגן דברים על בוראו ואמר: לא מות תמותון. מפריד אלוף, שהפריד אלופו של עולם, ומיד נתקלל. ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו'. עם אדם נשא ונתן, עם חוה נשא ונתן, ועם נחש לא נשא ונתן?! אלא, אמר הקב"ה: נחש זה רשע בעל תשובות, ועם אומר אני לו, עכשיו הוא אומר לי: אתה צוית אותם ואני צויתי אותם, מפני מה הניחו צוייך והלכו להם אחר צוויי?! אלא, קפץ עליו ופסקו ויאמר י''י אל הנחש וגו':

א"ל אתה אומר לשון הרע על בני, מה הנחש שאמר לשון הרע, והלקיתי אותו בצרעת, אף אתה הבא נא ידך (אל חיקך) [בחיקך] ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג (שם ד ו), א"ל הקב"ה אתה אומר על בני שאינן מאמינים, והם מאמינים בני מאמינים, והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה (שם שם ט), רמז לו הקב"ה רמז, א"ל מהיכן את נוטל שלך מן המים, שנאמר ולקחת ממימי היאור (שם).