בראשית ג:יב מדרש: קוהלת רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ספרי דברים ואיכה רבה

דָּבָר אַחֵר, מִי כְּהֶחָכָם, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִיב בֵּיהּ (יחזקאל כח, יב): אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית. וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, שֶׁפֵּרַשׁ שֵׁמוֹת לַכֹּל. חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, יָפְיוֹ יָאִיר פָּנָיו. אָמַר רַבִּי לֵוִי תַּפּוּחַ עֲקֵבוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מַכְּהֶה גַּלְגַּל חַמָּה, וְאַל תִּתְמַהּ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה לוֹ שְׁנֵי דִּסְקָרִין שְׁלֵמִין, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְבֶן בֵּיתוֹ, שֶׁל מִי הוּא עוֹשֶׂה נָאֶה, לֹא שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָדָם הָרִאשׁוֹן נִבְרָא לְתַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְגַלְגַּל חַמָּה לְתַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לֹא הוּא בַּדִּין שֶׁתַּפּוּחַ עֲקֵבוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מַכְּהֶה גַּלְגַּל חַמָּה. וּמָה אִם תַּפּוּחַ עֲקֵבוֹ כָּךְ, קְלַסְתֵּר פָּנָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה חֻפּוֹת קָשַׁר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּגַּן עֵדֶן, הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כח, יג): בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ וגו'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, אַחַת עֶשְׂרֵה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, עֶשֶׂר. וְלֹא פְּלִיגֵי, מַאן דְּאָמַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה עֲבַד כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ תְּלַת, וּמַאן דְּאָמַר אַחַת עֶשְׂרֵה, עֲבַד לְהוֹן חָדָא. וּמַאן דְּאָמַר עֶשֶׂר, לָא עֲבַד חַד מִנְּהוֹן. וְאַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה, כִּי עָפָר אַתָּה. וְעֹז פָּנִים יְשֻׁנֶּא, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲמִן הָעֵץ, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁנָּה עֹז פָּנָיו, וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן.

ת״ר (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם אמר משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקב״ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה לכם לומר תן לנו אתה כפויי טובה הם דכתיב (במדבר כא ה) ונפשנו קצה (ע״ב) בלחם הקלקל. בני כפויי טובה דכתיב (בראשית ג יב) האשה אשר נתתה עמדי וגו׳ אף משה רבינו לא רמזה להם לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנאמר (דברים כט ג) ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וגו׳ וכתיב (שם) ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת אמר רבא ש״מ לא קאים אינש אדעתא דרביה עד ארבעין שנין:

מול סוף, מלמד שהוכיחם על מה שעשו על הים שהמרו על הים והפכו עורף כלפי משה שלש מסעות, רבי יהודה אומר המרו על הים והמרו בתוך הים וכן הוא אומר (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף, יכול לא הוכיחם אלא בתחילת מסע, בין מסע למסע מנין תלמוד לומר בין פארן ובין תפל. [ובין תפל ולבן] דברי תפלות שתפלו על המן וכן הוא אומר (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, אמר להם שוטים כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל שלא יהא אחד מהם גוסה ודלריא אוחזתו אבל אתם בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתרעמים לפני הוי בשטות אביכם הלכתם שאמרתי (בראשית ב יח) אעשה לו עזר כנגדו, בטובה שהיטבתי לו בה נתרעם לפני ואמר (שם ג יב) האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל.