בראשית ג:כ מדרש: תנחומא בובר, עין יעקב, מדרש אגדה ובראשית רבה

אלה הדברים אשר דבר משה (דברים א א). זש"ה אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם (ישעיה לה ו), בוא וראה כשאמר הקב"ה למשה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה (שמות ג י), א"ל משה בייא אתה מעביר עלי, לא איש דברים אנכי (שם ד י), א"ל שבעים לשון עומדין בפלטרין של פרעה, שאם יבא פרוזביטרון ממקום אחר מדברים עמו בלשונו, ואני הולך בשליחותך, והם בודקין אותי לומר שאני שלוחו של מקום. וגלוי לפניהם שאיני יודע להשיח עמהם, אין שוחקין עלי, לומר ראו שליח של מי שברא העולם, ואת כל הלשונות אינו יודע לשמוע ולהשיב, הוי בייא, לא איש דברים אנכי (שמות ד י). (הן אני) [ואני] ערל שפתים (שמות ו יב), א"ל הקב"ה והרי אדם הראשון שלא למדו בריה, מנין היה יודע שבעים לשון, שנאמר ויקרא להם שמות (בראשית ג כ), שם לכל הבהמה אין כתיב כאן, אלא שמות, [מי שם פה לאדם שהיה קורא שמות שם לכל אחד ואחד משבעים לשון], הפה שאמר לא איש דברים אנכי, אמר אלה הדברים, והנביא צווח ואומר אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם, למה כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה (ישעיה לה ו), לכך נאמר אלה הדברים.

[הִיא אוֹמֶרֶת לְהָנִיק וְהוּא אוֹמֵר שֶׁלֹּא לְהָנִיק, שׁוֹמְעִין לָהּ, צַעֲרָא דִּידָהּ הוּא. הוּא אוֹמֵר לְהָנִיק וְהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא לְהָנִיק, מַהוּ? כָּל הֵיכָא דְּלָאו אוֹרְחָהּ, שׁוֹמְעִין לָהּ. הִיא אוֹרְחָהּ, וְהוּא לָאו אוֹרְחֵיהּ, מַאי? בָּתַר דִּידֵיהּ אַזְלִינָן, אוֹ בָּתַר דִּידָהּ אַזְלִינָן? וּפָשִׁיטְנָא לָהּ מֵהָא: "עוֹלָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת עִמּוֹ"! אָמַר רַב הוּנָא: מַאי קְרָאָה? (בראשית כ׳:ג׳-ד׳) "וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל"; בַּעֲלִיָּתוֹ שֶׁל בַּעַל וְלֹא בִּירִידָתוֹ שֶׁל בַּעַל. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: מֵהָכָא: (שם ג) "כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי"; לְחַיִּים נִתְּנָה וְלֹא לְצַעַר נִתְּנָה.]

ר' יוסי אומר והמה כאדם עברו [ברית] (הושע ו' ז'), ומהו כאדם, כאדם הראשון [אמר הקב"ה אדם הראשון] שהכנסתיו לגן עדן, ועבר על ציוויי, ודנתי אותו בשלוחין ובגירושין וקוננתי איכה, שנאמר ויאמר לו איכה (בראשית ג כ), אל תיקרה אַיֶכָּה אלא אֵיכָה, ואף ישראל עשיתי עמהם כל הטובות כמו שעשית עם אדם הראשון, והכנסתי אותם לארץ ישראל וצויתי אותם ועברו על ציוויי, ודנתי אותם בשלוחין ובגירושין, וקוננתי עליהם איכה, הכנסתים לארץ היישוב, דכתיב ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וגו' (ירמיה ב ז), וצויתם שלא יטמאו את הארץ במעלליהם הרעים, והמה עברו על תורתי שנאמר את כל [דברי התורה הזאת] אשר צויתי (אותם) לעשות ולא עשו (ירמיה יא ח), ודנתי אותם בשלוחין, דכתיב שלח מעל פני ויצאו (שם טו א). ובגירושין, דכתיב על רוע מעלליהם [מבית] אגרשם (הושע ט טו), מבית תענוגי. וקוננתי עליהם איכה, דכתיב איכה ישבה בדד וגו', (איכה א א). רבי שמעון אומר הוי מגיע בית בבית וגו' (ישעיה ה' ח'), זה חרבן ראשון וחרבן שני, שנאמר ציון שדה תחרש (ירמיה כו יח) אף כן [שדה בשדה] יקריבו עד אפס מקום וגו' (ישעיה שם), מי גרם להם אמר הקב"ה תדע מי גרם לכם, אתם גרמתם שלא עזבתם מקם שלא העמדתם ע"ז, בתחלה עשיתם עבודה זרה במטמוניות, שנאמר ויאמר אלי [הראית] בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך (יחזקאל ח יב), כיון שלא הוכיחם היה עושים אותו אחר הדלתות, דכתיב ואחר הדלת והמזוזה שמת (בטחונך) [זכרונך] וגו' (ישעי' נ"ז ח'), וכיון שלא הוכיחום היו עושים בחוצות, דכתיב כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמיה ב כח), וכיון שלא הוכיחום היו עושים אותו על הגגות, דכתיב ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים (צפניה א' ה'), וכיון שלא הוכיחום היו עושים אותם על ההרים, שנאמר על ראשי ההרים יזבחו (הושע ד יג), וכיון שלא הוכיחום היו עושים רותו בשדות שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי (הושע י"ב י"ב), וכיון שלא הוכיחום עשו אותם בגנות, שנאמר העם המכעיסים אותי [וגו' זובחים בגנות] (ישעיה ס"ה ג'). אמר ר' יודן בשם ר' יאשיהו על כל תלם ותלם היו מעמידין בו צלם באמצע, כדי שיהיה ראש הצלמים נראים להם, ועד היכן הכעיסו אותו, עד שהכניסו אותו לבית קדש הקדשים, דכתיב והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה [הזה] בביאה (יחזקאל ח ה), אמר ר' ברכיה כי קצר המצע מהשתרע וגו' (ישעיה כ"ח כ'), קצרה המצע מלקבל אשה ורעותה ובעלה [והמסכה צרה כהתכנס (שם)]: